רע"א 7829/17 מריאנה לוי נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ש' מנדלבום ) בפש"ר 35128-06-11 שניתנה ביום 9.8.2017, בגדרה נקבע כי על המבקשת להפקיד 10,000 ש"ח בקופת פשיטת הרגל כתנאי ליציאתה מהארץ.

2.

נגד המבקשת מתנהלים הליכי פשיטת רגל, וביום 29.6.2016 ניתן לה צו הפטר מחובותיה המותנה בהפקדת 50,000 ש"ח בקופת פשיטת הרגל, בשישים תשלומים חודשיים.

3.

ביום 29.3.2017 הגישה המבקשת, שלא הייתה מיוצגת באותה עת, בקשה לצאת מהארץ כדי לבקר את משפחתה. הנאמן על נכסי החייבת, הוא המשיב 2 (להלן: הנאמן ), התנגד לבקשה וציין כי המבקשת יצאה מהארץ לבקר את משפחתה זמן קצר קודם לכן. הנאמן הוסיף כי בשיחה שקיים עם המבקשת היא מסרה לו שהיא רוצה לצאת מהארץ כדי לפגוש את בן-זוגה, ואילו בבקשתה ציינה כי מטרת הנסיעה היא ביקור משפחתי. נוכח האמור, ובפרט בשל הסתירות בגרסאותיה, טען הנאמן כי יש להורות למבקשת להפקיד לקופת פשיטת הרגל 10,000 ש"ח כתנאי ליציאתה מהארץ.

4.

בהחלטה מיום 6.4.2017 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת י' קראי-גירון ) את עמדת הנאמן וקבע כי יציאתה של המבקשת מהארץ מותנית בהפקדה של 10,000 ש"ח לקופת הכינוס.

5.

בחלוף למעלה משלושה חודשים, ולאחר שהוסדר ייצוגה של המבקשת באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, הגיש בא-כוחה בקשה נוספת ובה ציין כי המבקשת עומדת בתוכנית פירעון החוב שנקבעה בעניינה. משכך, נטען, יש לאפשר לה לצאת מהארץ מבלי להתנות זאת בהפקדת 10,000 ש"ח. בא-כוח המבקשת ציין כי במהלך הליכי פשיטת הרגל נגדה, יצאה המבקשת פעמיים מהארץ על-פי אישור בית המשפט שהותנה בהעמדת שני ערבים בלבד.

6.

הנאמן התנגד לבקשתה הנוספת של המבקשת, ובהחלטה מיום 9.8.2017 קיבל בית המשפט המחוזי (השופט ש' מנדלבום ) את עמדתו של הנאמן וקבע כי לא מצא לנכון לשנות את החלטת השופטת קראי-גירון מיום 6.4.2017.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור דנן.

7.

בבקשה דנן חוזרת המבקשת על טענותיה ומדגישה כי בית המשפט המחוזי שגה כשהתנה את יציאתה מהארץ בהפקדת סכום שאינו מצוי בידה, וזאת בניגוד לשתי החלטות קודמות בעניינה בהן ניתן לה אישור לצאת מהארץ כשהתנאי היחיד לכך היה העמדת 2 ערבים.

8.

בתשובת הנאמן מיום 4.12.2017 חזר הנאמן על טענותיו לפיהן המבקשת שינתה את גרסאותיה בעניין מטרת הנסיעה. כן צוין כי המבקשת יצאה כבר פעמיים מהארץ במהלך ההליכים שמתנהלים נגדה, וכי מטרת הנסיעה הנוכחית היא מפגש עם בן-זוגה. עוד נטען כי בקשתה הנוספת של המבקשת היא למעשה בקשה "לעיון חוזר" וכי לא חל שינוי נסיבות המצדיק זאת. הנאמן ציין בתשובתו כי המבקשת אינה עומדת בלוח התשלומים שנקבע בעניינה וכי נכון ליום הגשת התשובה קיים פיגור לחובתה בסך 3,998 ש"ח.

בתגובה לכך, בהודעה שהגישה המבקשת ביום 5.12.2017, ציינה כי ביום 28.11.2017 הפקידה בקופת פשיטת הרגל סך של 900 ש"ח וביום 30.11.2017 היא הפקידה סך של 3,150 ש"ח.

9.

כונס הנכסים הרשמי, הוא המשיב 1, טען בתשובתו מיום 12.12.2017 כי המבקשת הייתה צריכה להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 6.4.2017, ומשחלף מועד זה ולא חל שינוי נסיבות המצדיק הגשת בקשה "לעיון חוזר", יש לדחות את הבקשה דנן. בנוסף לכך, נטען כי ההחלטה להתנות את יציאתה מהארץ של המבקשת בפעם השלישית במהלך ההליך המתנהל נגדה בהפקדת 10,000 ש"ח מאזנת באופן ראוי בין זכויותיה לבין זכויות נושיה.

10.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי ושוכנעתי שלא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש הערעור על פיה . אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

11.

עיון בהחלטות בית המשפט המחוזי מיום 6.4.2017 ומיום 9.8.2017 מעלה כי לא הובהר בהחלטות אלה מדוע הותנתה יציאתה של המבקשת מהארץ בהפקדת סך של 10,000

ש"ח, בניגוד לשתי החלטות קודמות בבקשות שהגישה המבקשת בהן הותנתה יציאתה מהארץ אך בהמצאת ערבים בלא כל הפקדה כספית. אף בתשובות המשיבים לבקשת רשות הערעור לא צוין כל שינוי נסיבות רלוונטי שיהיה בו כדי להסביר את הפער האמור בהחלטות בית המשפט. בנסיבות אלה, בהן בית המשפט המחוזי לא נימק כלל את החלטתו להתנות את יציאת המבקשת מהארץ בהפקדה כספית גבוהה, ובהעדר שינוי נסיבות נראה לעין אשר הצדיק הפקדה כאמור בשונה מהמקרים הקודמים, יש להורות על החזרת התיק לבית משפט המחוזי על מנת שיבחן מחדש את החלטתו וייתן החלטה מנומקת, ולו בתמצית, תוך שמלוא שיקול הדעת שמור לו (על חובת ההנמקה של החלטות שיפוטיות ועל חשיבותה ראו: רע"א 3337/12 ליברפול נכסים והשקעות בע"מ נ' עידן פרוביזור אחזקות בע"מ , פסקה 7 (23.4.2013) וההפניות שם). בית המשפט המחוזי יבחן את המחלוקת בין הצדדים בנוגע לעמידתה של המבקשת בהסדר התשלומים, וכן את יתר השיקולים הרלוונטיים, כמו קיומו של חשש כי המבקשת לא תשוב לארץ (אציין כי בנה משרת בצה"ל), פגיעה אחרת באינטרס הנושים, מטרת הנסיעה, ועוד.

12.

בשולי הדברים יוער כי לא נעלמה מעיני טענת המשיבים לפיה לא חל שינוי נסיבות אשר הצדיק הגשת בקשה חוזרת על ידי המבקשת. אני סבורה כי בנסיבות העניין ונוכח הסדרת ייצוגה של המבקשת, שלא הייתה מיוצגת בעת שהגישה את הבקשה הראשונה, אין מקום לחסום את המבקשת רק מטעם זה בלבד.

סוף דבר: הערעור מתקבל באופן חלקי, התיק יושב לבית המשפט המחוזי כמפורט בפסקה 11.

אין צו להוצאות.