פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
7836/01
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקשים
:
1.
סלימאן שעבי
2. סלמן שעבי
נגד
המשיבים
:
1.
רחל מקל
2. ברוך מקל
3. חנוך קריסטל
4. עלי כניפס
בקשת
רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט
המחוזי
בחיפה מיום 3.9.2001 בתיק ע"א
1342/00
שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא
פינקלמן,
וכבוד השופטים: ש' שטמר,
ר'
ג'רג'ורה
בשם
המבקשים: עו"ד משה גבע
בשם
המשיבים 1-2: עו"ד א' ברק
בשם
המשיב 3: עו"ד ר' י' פינצי
החלטה
1.המבקשים שכרו מן המשיבים, חלק ממבנה, לצורך ניהול בית קפה במרכז מסחרי בחיפה (להלן: המושכר). תקופת השכירות עליה הוסכם היתה בת 4 שנים, שתחילתה מיום 1.4.88. השוכרים מסרו למשכירים שיקים לכיסוי דמי השכירות עד ליום 31.3.89, ובהם השיק נשוא ענייננו, בסכום של 38,998.80 ש"ח, לפקודת בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק), שזמן פרעונו 1.10.88 (להלן: השיק). הגם שהסכם השכירות לא נחתם, פעלו הצדדים לפיו.
המבקשים טענו, כי המשיבים הפרו את ההסכם, בין היתר בכך שהתירו לנהל במקום עסקים מתחרים לעסקי המבקשים. לטענתם, בפגישה שנתקיימה, ביום 10.11.88, בינם לבין המשכירים, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה, כי המבקשים יפנו את המושכר עד ליום 30.11.88, ואילו המשיבים יוותרו על דמי השכירות עבור החודשים אוקטובר-נובמבר 1988. דא עקא, שהמשיבים הפקידו את השיק בחשבונם, ובעקבות תביעה שהגיש הבנק, אליו הוסב השיק, חוייבו המבקשים לפרוע את השיק. לפיכך, הגישו המבקשים תביעה כנגד המשיבים, להשבת הסכום ששולם לבנק. המשיבים, מצדם, טענו, כי המבקשים לא פינו את המושכר אלא ביום 31.3.89, ועל כן היו הם (המשיבים) רשאים להפקיד את השיקים בחשבונם.
2.בית משפט השלום (כבוד השופט י' דר) קבע, כי המבקשים עמדו בתנאי המוסכם בינם לבין המשיבים. אפילו נשארו במושכר אחרי ה- 30.11.88 - כך קבע בית משפט השלום - הרי עשו כן על-פי הסכם עם חברת "איתנה בע"מ", אשר לה השכירו המשיבים את המבנה החל מחודש ספטמבר 1988. בית המשפט חייב את המשיבים לשלם למבקשים סכום של 315,490 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה החל מיום 27.3.97.
3.בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ש' פינקלמן, והשופטים ש' שטמר ור' ג'רג'ורה) אימץ את קביעתו של בית משפט השלום, כי המבקשים המשיכו להחזיק בנכס על-פי הסכם עם חברת "איתנה בע"מ", וכי על המשיבים להחזיר למבקשים את סכום השיק. ואולם, בית המשפט המחוזי סבר כי על המשיבים לשלם למבקשים את סכום השיק (קרי - 38,998.80 ש"ח) בצירוף ריבית והצמדה מיום 1.10.88.
4.כנגד קביעה אחרונה זו מופנית הבקשה. לטענת המבקשים, שולם לבנק סכום של 304,000 ש"ח, ואילו בית המשפט המחוזי פסק רק את סכום השיק המקורי, שאינו משקף את הנזק שנגרם למבקשים, ומותירם בחסרון כיס בסכום של 181,894 ש"ח.
אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, בוודאי לא ב"גלגול שלישי". גם לגוף הדברים לא שוכנעתי כי נפלה טעות בהחלטה, בנסיבות המיוחדות של המקרה, מפני שהמבקשים בחרו שלא לפרוע את השיק, שהגיע לידי צד שלישי.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ד' בשבט תשס"ב (17.1.2002).
ש
ו פ ט