רע"א 7837/14 חברת פורקס אסטייטס לימיטד נ. חברת קניס דבלופמנט קורפ (חברה ז

1.

תביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשות הסתיימה בהסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט השלום (להלן: פסק הדין ). לאחר כשנה הגישו המבקשות תביעה בבית משפט השלום בירושלים, ובה ביקשו לבטל את פסק הדין, בין היתר מחמת העדר סמכות עניינית (ת"א 32379-12-11, כב' השופטת ת' בר-אשר צבן . להלן: התביעה ). דא-עקא, שלאחר הגשת התביעה התעוררו מחלוקות באשר לשאלות מיהו בעל השליטה במבקשות, מיהו שמוסמך לפעול בשמן ומיהו שמוסמך לייצגן בהליכים משפטיים. בית משפט השלום קבע, בין היתר, כי לשם קבלת התביעה אין הוא זקוק להכריע בשאלה האם מגישי התביעה אכן מוסמכים להגישה בשם המבקשות אם לאו. הסיבה לכך היא שבחינת הסוגיה לגופה העלתה כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות עניינית.

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את הערעור שהוגש על פסק הדין בע"א 32048-05-14; ע"א 41745-05-14 (כב' השופט א' רומנוב , השופט ד' מינץ והשופטת א' נחליאלי-חיאט ). נקבע כי בטרם ההכרעה לגופה של סוגיית הסמכות העניינית, יש לברר האם מי שביקש את ביטול פסק הדין הוא בעל "מעמד" לעשות כן. התיק הוחזר לבית משפט השלום לבירור סוגייה זו. מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי.

המבקשות טוענות כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי קובע הלכה חדשה, ולפיה פסק דין שניתן בחוסר סמכות הוא ניתן לביטול, ולא בטל. מכאן שחשיבותו חורגת מעניינם של הצדדים ומצדיקה רשות ערעור. מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטוענת כי אין בו כל חידוש משפטי.

2.

דין הבקשה להידחות. פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא עסק כלל במעמדו של פסק דין שניתן בחוסר סמכות עניינית. לא נקבע כי הוא אינו בטל או כי הוא ניתן לביטול. כל שנקבע הוא שבטרם התייחסות לגופה של סוגיה, על בית המשפט לברר האם מגיש ההליך הוא בעל מעמד בסכסוך. משמעות הדברים היא שאם יתברר כי מגישי התביעה כלל לא מוסמכים לפעול בשם המבקשות, וכי אין להם כל אינטרס בתביעה שהגישו – ניתן יהיה לסלק את התביעה על הסף מבלי להידרש לגופה. בקביעה זו לא נפל פגם. אין לקבל מצב בו אדם יזכה בסעד כנגד אדם אחר במסגרת הליך אזרחי, ללא כל עילת תביעה כנגדו וללא כל אינטרס בכך. זאת, אף אם סבור הוא כי בהליכים שניהל האדם האחר – כנגד אחרים נוספים – נפלה שגגה. בית המשפט אף אינו רשאי להורות על ביטולו של פסק דין שניתן בהליך אחר, מבלי שהדבר נצרך בהליך המתנהל לפניו (הדשוו לעע"מ 7064/03 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' אסתר שקל , פ"ד נח(1) 913 (2003); ע"א 2564/07 עזבון המנוח עלי מוחמד תקתוק נ' חסן מחמד תקתוק , פסקאות 21-17 (19.01.2012), להלן: עניין תקתוק ). להשלמת התמונה יוזכר כי לצד בחינת מסגרת ההליך, יש לבחון גם את שאלת הסמכות של בית המשפט לדון גם בסוגיית הסמכות.

אכן, בנסיבות המקרה הנוכחי טוענים מגישי התביעה, המתיימרים לייצג את המבקשות כי הם, לכל הפחות, בעלי אינטרס בביטול פסק הדין. אולם כאמור – טענה זו לא הוכרעה. נראה אפוא כי צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו להורות על החזרת התיק לבית משפט השלום, על מנת שיכריע בסוגיה זו. אעיר כי מן החומר שהוגש נראה כי ממילא הכרעה זו נחוצה, שכן מטרתם של מגישי התביעה היא לבטל את הסכם הפשרה גופו, ולא רק את התוקף שניתן לו. לאמור, טענותיהם יורדות לשורשו של עניין, ואינן מתמצות בטענת הסמכות העניינית. מוטב להן אפוא להתברר לגופן בכל מקרה. עוד יש להעיר כי ההליך בבית משפט השלום הוגש כפי שהוגש מפני שהטענה המרכזית שהועלתה היא לביטול פסק הדין מחמת מרמה (ראו את החלטת בית משפט השלום בה"פ (י-ם) 32379-12-11 פסקאות 7-6 (25.3.2012)). שאלה היא, ולא אכריע בה, אם ניתן להעלות במסגרת הליך זה בקשה לביטול פסק הדין מחמת העדר סמכות עניינית, שניתן בהליך אחר, כאשר עסקינן באותה ערכאה (ראו והשוו לשלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 242 (מהדורה שניה, 2008) ; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 90-89 (2012); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 646 (2013); עניין תקתוק, פסקה 19). מכל מקום, שאלה זו אינה נדרשת להכרעה במסגרת הבקשה הנוכחית.

3.

הבקשה נדחית. לנוכח הצומת הדיונית בה מצוי התיק כעת, אמנע בנסיבות העניין מפסיקת הוצאות.