רע"א 784/06 ריבוע כחול ישראל בע"מ נ. יהודה פרוזנפר

א.בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ש' דותן) בע"א 2347/05, מיום 26.12.05, בו נדחה ערעור על החלטת הרשם השופט ש' ברוך (להלן: "הרשם") בתא' 1667/02 מיום 24.5.05, שעניינה דחיית בקשה לביטול החלטה בטרם התקבלו סיכומי המבקשת. כן מבוקש לערער על החלטת ביניים שניתנה בערעור.

ב.המשיב 1 הגיש תביעה כספית כנגד המשיבה 2 בגין נזקים שנגרמו לו עקב פגמים בהסכם מכר שנכרת ביניהם. במהלך הדיון צורפה המבקשת כנתבעת נוספת. המשיבה 2 הגישה בקשה לעכב את ההליכים כדי שההליך יועבר לבירור המפרק שמונה לה בינתיים, ולחלופין, לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות. הצדדים הגיעו (בפני השופט כבוב ביום 21.9.04) להסכמה דיונית לפיה יגישו סיכומים בכתב ובית המשפט יפסוק על סמך החומר שבפניו. הרשם דחה בהחלטתו מיום 7.12.04 את טענת ההתיישנות, אך הורה לעכב את ההליכים נגד המשיבה 2 ולהעביר את המחלוקת בינה לבין המשיב 1 לבירור בפני המפרק (להלן "ההחלטה המקורית"). ההחלטה המקורית ניתנה בטרם חלף המועד להגשת סיכומי המבקשת. המבקשת הגישה בקשה לבטל את ההחלטה המקורית בשל אי הגשת סיכומים מטעמה עובר לנתינתה. הרשם קבע ביום 14.12.04 כי לאחר שהמבקשת תגיש סיכומיה יחליט אם יש טעם ענייני לבטל את החלטתו. לאחר שהוגשו הסיכומים, דחה הרשם ביום 24.5.05 את הבקשה לביטול החלטתו המקורית. הרשם ציין כי בעת מתן ההחלטה המקורית היתה בפניו עמדת המבקשת שלפיה יש מקום לסלק את התובענה על הסף גם נגדה מחמת התיישנות, וכי אין בתוכן הסיכומים שהגישה כדי לשנות מההחלטה. עוד קבע כי הצהרת המבקשת כי היא מעוניינת להגיש בקשה נפרדת לסילוק התביעה על הסף היא "לא יותר מהתחכמות". על החלטת הרשם הגישה המבקשת ערעור.

ג.בית המשפט המחוזי דחה ביום 26.12.05 את הערעור בנימוק שהמבקשת היתה משיבה בהליך וכלל לא ביקשה לסלק את התביעה נגדה על הסף, ולכן גם אילו הוגשו סיכומיה בטרם מתן ההחלטה המקורית לא היתה משתנה התוצאה של עיכוב ההליכים נגד המשיבה 2 והעברת המחלוקת לבירור בפני המפרק. בית המשפט קבע עוד, כי המבקשת אינה יכולה להעלות בערעור טענות שלא טענה בפני הרשם בנוגע להתיישנות תביעתה של המשיבה 2. מכאן הבקשה הנוכחית.

ד.המבקשת טוענת, כי משמעות פסק הדין של בית המשפט המחוזי היא שלילת זכות הטיעון וזכות הערעור המוקנית לה, וכי היתה זכאית לטעון בפני הרשם את מלוא טענותיה כדי להביא לתוצאה של דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. המבקשת מציינת כי דחיה על הסף של התביעה כנגד המשיבה 2, משמעותה דחיית התביעה גם כנגדה עצמה. נוכח היותה צד פורמלי לבקשה, זכאית היתה לערער על ההחלטה וכי ערעורה יידון לגופו של עניין. בניגוד לקביעת בית המשפט קמא, כל הטענות שהעלתה נטענו קודם בפני הרשם. חובת הצדק מחייבת את ביטול החלטתו המקורית של הרשם בנוגע לסוגית ההתיישנות בשל פגם שנפל בהליך. הפגם הוא מתן ההחלטה בטרם חלף המועד להגשת סיכומי המבקשת. לפיכך היה על הרשם לדון מחדש בבקשת המשיבה 2 לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, ולהידרש לטענות המבקשת בעניין זה. ברוח זו חוזרת המבקשת ומעלה בבקשתה טענות לגופו של עניין בנוגע להתיישנות התביעה.

ה.לאחר שעיינתי בבקשה – הערוכה ומנומקת בפירוט רב - ובהחלטות הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לה. ראשית, הבקשה תחומה לאמיתה במסגרת עניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, ואין היא מעלה שאלות בעלות אופי חוקתי או ציבורי בעל תחולה רחבה יותר שלגביהן תישקל ככלל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)).

אין גם בפי המבקשת טענה של ממש כי נושא הבקשה חורג ממחלוקת הצדדים.

ו.שנית, ולעיצומו של עניין, אין מקום להתערבות בית משפט זה. "כלל הוא שאין בית-משפט זה מתערב כדבר שבשגרה בהחלטות הערכאות המבררות בכל הנוגע לדרך ניהול המשפט. הכרעות אלה מסורות ברגיל לשופטים האמונים על ניהול התיק, ולא לערכאת הערעור" (ראו רע"א 3222/ 02 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חוף השרון ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל, מחוז המרכז ואח' (טרם פורסם). אילולא נקטנו דרך זו, כשההתערבות תהא שמורה למקרי עוול גדול מאין כמוהו, היו האלפים הרבים-רבים של התיקים נחלת בית משפט זה, מכפילים ומשלשים את עצמם, וגם אין הצדקה לערעור נוסף לאחר היום הערעורי שכבר ניתן. במקרה זה נמצא, כי משנפלה תקלה דיונית מסיבה כלשהי בהליך שהתקיים בפני הרשם, תוקנה זו בהחלטותיו המאוחרות. אכן, החלטת הרשם בבקשת המשיבה 2 ניתנה עוד בטרם חלף המועד להגשת סיכומי המבקשת; אולם הרשם התיר למבקשת להגיש סיכומיה וקבע, לאחר עיון בהם, כי אין בטיעונים שהעלתה כדי לשנות מהחלטתו המקורית לדחות את טענת ההתיישנות ולקבל את בקשתה החלופית של המשיבה 2 לעכב את ההליכים נגדה. למבקשת ניתנה איפוא במהות הזדמנות הוגנת להעלות טענותיה בפני הרשם, ולוא בנסיבות שנוצרו. אף בטרם נתן את החלטתו המקורית עמדה בפני הרשם עמדתה העניינית של המבקשת כפי שהביעה אותה בתגובתה לבקשת המשיבה 2 ובתשובתה לבקשת המשיב 1. המבקשת לא השיגה בשעתה על החלטת הרשם לאפשר לה להגיש את סיכומיה ולבחון לאחר הגשתם היש טעם ענייני לבטל את ההחלטה המקורית. מכאן שקיבלה עליה באותה עת את הפתרון הדיוני שהותווה על ידיו, ואך לאחר שהחליט הרשם – לאחר שעיין בסיכומיה של המבקשת ובמובן זה היתה עמדתה המהותית לנגד עיניו, כאמור - כי אין מקום לשינוי החלטתו המקורית, הגישה ערעור על ההחלטה. במצב דברים זה מתקשה אני להיעתר מהותית לטענתה לפיה זכויותיה בהליך נפגעו, או כי יש לבטל את ההחלטה "מחובת הצדק" (בעניין זה ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה שמינית, עמ' 342; רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט נכסים ובניין בע"מ (טרם פורסם)). לפיכך גם אין מקום לעיצומו להתערב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ובהחלטתו שלא להידרש לטענות המבקשת בדבר התיישנות התביעה, לגופן. אף אני, כבית המשפט המחוזי, איני מביע לעת הזאת דעה בשאלה כיצד יש לנהוג בבקשה לסילוק על הסף מטעם המבקשת, אם תוגש, בנסיבות שנוצרו.

ז.כאמור לא אוכל להיעתר לבקשה.