רע"א 7844/06 אילן אילוז נ. ציון חברה לביטוח בע"מ

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (סגנית הנשיא ה' גרסטל (אב"ד), השופט ע' פוגלמן, השופט א' שילה) מיום 20.7.06 בשלושה ערעורים שנידונו במאוחד (ע"א 3156/04; 3639/04; ע"א 3032/05), בגדרו נדחו ערעורים שהגיש המבקש על פסקי הדין של בית משפט השלום בתל אביב - יפו שניתנו בת"א 63162/03 (השופט מ' שנהב; מיום 20.7.04 בעניינה של משיבה 1); בת"א 62187/03 (השופט מ' שנהב; מיום 6.9.04 בעניינה של משיבה 4); ובת"א 63163/03, 62229/03 (השופט א' בכר; מיום 5.7.05 בעניינן של משיבות 2 - 3).

ב.(1) ביום 2.11.00 נפגע המבקש ברגלו מכדור רובה שנורה מרכב חולף, עת נסע ברכבו בכביש חוצה שומרון. למרבה הצער, כתוצאה מהפגיעה נגרמה למבקש נכות צמיתה בשיעור גבוה. בעקבות תביעה שהגיש, הוכר המבקש על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגע פעולות איבה לפי חוק תגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן חוק התגמולים). המשיבות הן חברות ביטוח, שביטחו את המבקש למקרה שתיגרם לו נכות צמיתה או נכות שתביא לאבדן כושר עבודתו. בארבע תביעות שהגיש המבקש לבית משפט השלום עתר לחייב את המשיבות בתשלום תגמולי ביטוח כפי שנקבעו בפוליסות השונות (יובהר, כי התביעות כנגד משיבות 2 - 3 נידונו במאוחד).

(2) בתי משפט השלום דחו, כאמור, את תביעותיו של המבקש. נקבע, כי האירוע בו נפגע המבקש הוא 'פעולת איבה', וככזה בא בגדרו של החריג הקבוע בפוליסות (אם כי בנוסח אחר בכל אחת מהן), לפיו פטורות המשיבות מתשלום תגמולי הביטוח אם נכותו של המבקש נגרמה בפעולה כאמור. פסקי דינם של בתי משפט השלום נסמכו על העובדה כי המבקש עצמו הגיש תביעה על פי חוק התגמולים; כי האירוע בו נפגע הוכר כפעולת איבה; כי האירוע התרחש מעבר לקו הירוק; כי לעבר רכבו של המבקש נורו מספר יריות ולא יריה בודדת; כי אף לטענת המבקש אינו מכיר מאן דהו שיהיה מעוניין לפגוע בו; וכי עובר לאירוע סונוור המבקש על ידי הרכב ממנו נורו היריות.

(3) על פסקי הדין עירער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו. בערעור נטען, כי מהראיות שהונחו לפני בתי משפט השלום לא ניתן לקבוע, שהמבקש נפגע במעשה איבה. בפסק דין מיום 20.7.06 נקבע "כי הממצאים העובדתיים של שני השופטים דלמטה מעוגנים היטב בחומר הראיות שהיה לפניהם, והם תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיעו". נוכח האמור, נדחו הערעורים.

(4) מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.בבקשה נטען, כי עניינה בקביעת בתי המשפט הקודמים, לפיה במקרה בו נפגע אזרח בשטחים ומפגעיו לא נתפסו – עליו הנטל להוכיח כי אין המדובר בפעולת איבה. נטען, כי העברתו של נטל הראיה כאמור עולה כדי שינוי הלכתי ויש בה כדי להשפיע על ציבור רחב, ועל כן יש ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לגופם של דברים נטען, כי אין בראיות שהונחו לפני בתי המשפט קמא בכדי להביא למסקנה לפיה עסקינן בפעולת איבה: נטען, כי טעה בית המשפט המחוזי בפרשו את החריג הקבוע בפוליסות על פי ענפי משפט אחרים; כי טעה בית המשפט המחוזי בקבעו שאין צורך בשמיעת עדויות ודי בהסתמכות על מסמכי הביטוח הלאומי; כי ממילא אין במסמכים אלה כדי להוכיח שאכן מדובר בפעולת איבה; וכי המשיבות סיפקו ראיות נסיבתיות בלבד.

ד.(1) לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, חוששני כי אין בידי להיעתר לה. כידוע, מתן רשות ערעור בגלגול שלישי יישקל במקרים חריגים, בהם מועלית שאלה כללית, משפטית או ציבורית (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)). בענייננו, וחרף מאמציו של בא כוח המבקש, לא מצאתי כי הבקשה דנא מעלה שאלה מן הסוג האמור, והריהי תחומה בדל"ת אמותיהם של הצדדים נשוא המחלוקת.

(2) אין חולק, כי הנטל להוכיח שהאירוע בו נפגע המבקש הוא פעולת איבה מוטל על כתפי המשיבות: "המחלוקת המרכזית בבית-המשפט המחוזי נגעה לשאלת ההוכחה של קיום 'פגיעת איבה'. במסגרת השאלה העובדתית הזו נתגלעה מחלוקת משפטית הן לגבי נטלי ההוכחה, הן לגבי כמות ההוכחה. עם זאת הכול מסכימים כי נטל השכנוע בדבר קיום "פגיעת איבה" מוטל על הטוען זאת , במקרה שלנו – המבטחים" (ע"א 2856/00 שקוי נ' הדר חברה לביטוח , פ"ד נו(2) 518, 523 (השופט אנגלרד); הדגשה הוספה). דומה, כי דברים אלה (שנאמרו ביחס לסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, התשל"ה-1975, המוציא מתחולת החוק "אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים, למעט אם נגרם מפעולת איבה") נכונים אף לענייננו, והם אף עמדו לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי: "לית מאן דפליג שנטל ההוכחה להוכיח שעסקינן בפעולת איבה הוטל על כתפי המשיבות, אך כפי שסברו השופטים קמא, אף אנו סבורים שנטל זה הורם ושפגיעתו של המערער אכן נגרמה במעשה איבה". עוד נפסק לעניין זה, כי "עם זאת, מביא הקושי הראייתי הטבוע במקרים אלה (בהם נטען שאירוע נזק כלשהו הוא פעולת איבה - א"ר) לכך שבית-המשפט נזקק לראיות נסיבתיות, שמהן עולה כוונת המבצעים. על יסוד ראיות אלה ניתן לקבוע, אם המסקנה המסתברת יותר היא כי מדובר בכוונה פלילית 'רגילה' ... או שמא מדובר בפעולה המכוונת נגד ישראלים כישראלים, ואשר יש לה אופי של 'איבה נגד ישראל'" (ע"א 6904/97 ס' ת' ו' בקעות נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים , פ"ד נב(4) 1, 15 (השופט - כתארו אז - אור)). משאלה פני הדברים, לא אוכל לקבל את טענת המבקש, לפיה פסקי הדין דלמטה יצרו שינוי הלכתי, המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אכן, הצדק עם המבקש, כי פסקי הדין בעניינו ניתנו על יסוד ראיות נסיבתיות. אולם כאמור, לעיתים – ובכגון דא במיוחד – אין מנוס מכך. אוסיף, כי אף אם סבור המבקש, שנפלה טעות בהחלטותיהם של בתי המשפט הקודמים – אין בכך כדי ליתן רשות ערעור (ר"ע 381/85 באייר נ' תיל, תחנת יעוץ לנושאי כוח אדם (לא פורסם) (הנשיא שמגר); רע"א 4824/96 יוסיפוב נ' יוסיפוב (לא פורסם) (הנשיא ברק)).

(3) יש לדעתי לייחס חשיבות ומשקל לעובדה שהמבקש הגיש תביעה לביטוח הלאומי כנפגע איבה; כשלעצמי סבורני, כי ככלל אין אדם בהצהרותיו יכול לאחוז בחבל בשני קצותיו. ער אני לאשר נפסק בע"א 2856/00 שקוי נ' הדר הנזכר, כי הגשת תביעות לתגמולים ולפיצויים מרשויות המס בקשר לתאונה פלונית אין לראות בה "הודאה" בקיום פעולת איבה; כן ער אני לאמור בע"א 8251/04 דולב נ' אייש (טרם פורסם) (השופטת נאור) באשר למי שמסר תחילה גרסה לא נכונה למוסד לביטוח לאומי ולימים נתקבלה גירסתו המאוחרת. לא הרי אלה כהרי המקרה דנא. בפרשת שקוי נבחנו הראיות הנסיבתיות ולא נמצאו על ידי בית משפט זה, בניגוד לבית המשפט המחוזי, מספיקות לקביעת עודף הסתברות שהתאונה נגרמה מ"פגיעת איבה", ובית המשפט לא הסתפק בחזקה שבסעיף 2 לחוק התגמולים שעניינה נסיבות שיש בהן יסוד סביר להניח פגיעת איבה. אשר לפרשת דולב יצוין, כי התובע שלא אמר אמת למוסד לביטוח לאומי לא קיבל הימנו דבר. בענייננו, הוכרע בהליכים הקודמים כי על פי עודף ההסתברות המדובר בפעולת איבה, ועל כן גם לשיטת הלכת שקוי לא יכול היה להיבנות. המבקש ציין בתביעתו הן במוסד לביטוח לאומי הן בתביעתו לחברת "ציון" כי נפגע באינתיפאדה, ודבר זה מסתבר ביותר מאופי התאונה (ירי) וממועדה (2.11.00, כחודש לאחר ראשית "האינתיפאדה השניה"). וכפי שציין השופט שנהב בת"א (ת"א) 63162/03 אילוז נ' ציון (טרם פורסם), כי "לכל היה ברור כי התובע נפגע מירי של גורם עוין במסגרת פעולת איבה"; ראו גם דברי השופט בכר בת"א (ת"א) 63163/02 אילוז נ' פניקס

וכלל (טרם פורסם), בו הגיש המבקש למוסד לביטוח לאומי תיאור של נסיעה בכביש חוצה שומרון וצרור יריות שנורה לעברו במהלכה, וכן תיעוד משטרתי בדבר "יריות מרכב מקומי חולף" (תעודה מ-12.11.00). לאחר שמיעת עדויות, כולל זו של המבקש, קבע בית המשפט כי על פי מאזן ההסתברויות סביר יותר שהמדובר בפעולת איבה. כך גם בהחלטת השופט שנהב בת"א (ת"א) 62187/03 אילוז נ' מנורה (טרם פורסם). לדידי יתכן לומר, שיש בנסיבות, במובן הרחב, מצב הקרוב להשתק שיפוטי (ראו רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים , פ"ד נט(6) 625) בכל הנוגע לדרך שבה נקט המבקש.

(4) בסופו של יום, עניינם של ההליכים שקדמו לבקשה הנוכחית בפרשנות הסעיפים הרלבנטיים בפוליסות הביטוח. לעניין מעין זה נפסק, כי "הערעור השני ברשות לא נועד לבירור חוזר ונשנה של המשמעויות המשפטיות הנובעות מהתקשרות חוזית ייחודית, שאינה חורגת בהשלכותיה אל מעבר למערכת היחסים החוזיים הקונקרטיים עליה נסב הדיון" (רע"א 385/93 בית נח - בית החלמה מזור נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות , פ"ד מז(3) 221, 222 (הנשיא שמגר); כן ראו ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 179, המציין כי "אין בית המשפט נוטה ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי לגבי פרשנות מסמך פרטיקולרי".

(5) בטרם חתימת הדברים, אאחל למבקש בריאות.

ה.צר לי, אך אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.