רע"א 7848/17 אילן קירשנבאום נ. נציגות הבית המשותף

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 61791-01-17, כבוד השופטת א' כהן ), בגדרו נמחק ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 30.6.2016 (ת"א 31253-04-14, כבוד השופט מ' תמיר ).

ביום 25.10.2016 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (סומן כהליך נפרד ב ע"א 28194-10-16) , בקשה זו טרם הוכרעה , ככל הנראה עקב פטירתם של חלק מהמשיבים, והצורך באיתור יורשיהם. בהחלטה הראשונה בבקשה שניתנה על ידי כבוד הרשם ד' חסדאי ביום 31.10.2016 נכתב כך: "לתגובת כלל המשיבים בתוך 15 ימים [...] לעת הזאת, ומבלי לקבוע מסמרות לעתיד מאושרת ארכה עד מתן החלטה אח'" (להלן: ההחלטה הראשונה ).

2.

ביום 26.1.2017 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום. ערעור זה נמחק על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 26.7.2017, אשר ניתן בעקבות בקשת מחיקה של משיב 9, ולאחר שהתקבלה תשובת המבקש לבקשת המחיקה. כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי למחיקת הערעור הגיש המבקש את הבקשה שלפניי, כאשר לטענתו נגרם לו עוול במחיקת הערעור שכן הוא הוגש כדין לאור החלטת הרשם הראשונה, עליה הסתמך המבקש. האחרון טוען כי בהחלטה זו למעשה ניתן לו אישור להגיש ערעור גם לאחר חלוף הזמן הקבוע בחוק, נוכח המילים: "מאושרת ארכה עד מתן החלטה אח'".

3.

דין הבקשה להידחות. אף אם נניח כי הבין המבקש את החלטת הרשם הראשונה כפי שנטען – אין ספק כי הבקשה להארכת מועד הגשת הערעור לא הוכרעה עדיין. על כן ההחלטה על מחיקת הערעור רק משקפת את העובדה שהבקשה להארכה טרם הוכרעה. לאמור, לו תאושר בקשת המבקש להארכת מועד, זכותו לערער עדיין שמורה לו, ובעצם המחיקה אין כל השפעה על זכויותיו המהותיות.

יצוין כי המבקש הגיש בקשה נוספת להארכת מועד הגשת הערעור, ולגביה ניתנה החלטת הרשם מיום 14.12.2016 בה נכתב בזו הלשון: "לא ברור פשר הגשת הבקשה דנן במועד הזה, שהרי בקשה דומה מיום 25.10.2016 עומדת על הפרק הוגשו תגובות המשיבים בעניינה, וכעת אף נדרשה תגובת המבקש. יבהיר לפיכך המבקש מדוע הוגשה הבקשה" (להלן: ההחלטה השנייה ). מהחלטה זו עולה בבירור כי הסוגיה לא הוכרעה נכון לאותה עת, וכי לא ניתן אישור להארכת מועד הגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהחלטה הראשונה. לאור החלטתו השנייה של הרשם אף לא ברורה טענתו של המבקש כאילו סבר שבקשתו להארכת מועד כבר הוכרעה לטובתו בהחלטתו הראשונה של הרשם.

4.

יוזכר הכלל הקבוע בתקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לפיו ערעור בזכות יוגש תוך ארבעים וחמישה ימים ממתן ההחלטה נושא הערעור. סמכות הרשם להארכת המועד מעוגנת בתקנה 528 לתקנות ובסעיף 90(3) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, והיא החריג לכלל. על כל פנים, בענייננו מחיקת ערעורו של המבקש מהטעם שלא ניתנה החלטה המאשרת את הארכת המועד להגשתו – נעשתה כדין, ולא מצאתי כי היא מצדיקה מתן רשות ערעור. נוסיף את המובן כי היה ולא ניתנה החלטה עדיין בבקשה להארכת מועד, נכון יהיה לתת לעניין עדיפות.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.