רע"א 7866/02 חיים טשרניחובסקי נ. שר התחבורה

המשיבים 2-1 (להלן: המדינה) הגישו תובענה בבית-משפט השלום בפתח-תקוה למתן צו המורה על "קניית חזקה" בידי המדינה בחלקה 31 בגוש 6718 (להלן: החלקה) ופינוי המבקש והמשיבים 5-3 (להלן: התושבים) – שהם בעלי זכות החכירה בחלקה – על-פי צו הפקעה שהוצא על-ידי שר הבינוי והשיכון מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943. ההפקעה התבקשה כדי לאפשר למשיבה 2 לבנות מחלף כבישים.

בית-משפט השלום נעתר לתובענה בקובעו, כי האינטרס הציבורי בהמשך ביצוע הפרוייקט לבניית המחלף ללא עיכוב, גובר על אינטרס המבקש שלא להיות מפונה מביתו ללא דיור חלוף. לפיכך, קבע בית-משפט השלום, כי על התושבים לפנות את החלקה לאחר שהמדינה תפקיד סכום של 450,000 דולר ארה"ב בקופת בית-המשפט.

המבקש הגיש בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, בגדרה טען, כי החלטת בית-משפט השלום בדבר פינוי המבקש ובת-זוגו – שניהם בשנות השבעים לחייהם – מביתם, בו הם מתגוררים מזה 50 שנה, מבלי שיוסדר דיור חלוף עבורם, תגרום עיוות-דין ונזק בלתי הפיך. ואולם, בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקובעו, כי הסכסוך בין הצדדים הינו כספי ואינו מצדיק עיכוב ביצוע פסק-הדין.

על החלטה זו הגיש המבקש את הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי, בה חזר על טיעוניו בפני הערכאות הקודמות. ביום 15.9.02 ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע עד להחלטתי בבקשה זו.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

עקרון הוא, כי אין מפנים אדם מבית מגוריו, בשל צו הפקעה, מבלי שניתן לו תחילה פיצוי כספי, דיור חלוף או סידור מגורים זמני הולם עד לבירור גובה או סוג הפיצוי להם הוא זכאי על-פי דין בגין הפגיעה בקניינו.

באשר ליתר הטענות שהעלו הצדדים, על אלו להתברר בפני בית-המשפט המחוזי במסגרת הדיון בערעור.

אשר-על-כן, הבקשה מתקבלת באופן שצו עיכוב הביצוע שיצא תחת ידו של בית-משפט זה יעמוד על כנו עד להכרעה בערעור המבקש בפני בית-המשפט המחוזי.

בשל טענת המדינה לפיה אי-פינוי התושבים גורם למשיבה 2 נזקים כספיים, ראוי כי ערעור המבקש ידון בפני בית-המשפט המחוזי בהקדם האפשרי.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.