רע"א 7870/18 אביעד ייזום תכנון ובניה בע"מ נ. יעקב הימלפרב

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת מ' עמית- אניסמן ) בת"א 43665-07-11 מיום 22.10.2018, בגדרה הוחלט להותיר על כנה החלטה קודמת, בקשר לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בהליך.

2.

אלו העובדות הנצרכות להכרעה בבקשה שלפנַי: המשיב, עו"ד הימלפרב , הגיש תביעה כספית נגד המבקשות. בפסק הדין שניתן בתביעה, חויבו המבקשות לשלם להימלפרב סך של כמיליון ₪. לאחר שניתן פסק הדין, הגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שיוגש על-ידן. הבקשה נשענה בעיקר על מצבו הכלכלי של הימלפרב , שנגדו ניתן צו כינוס והוא מצוי בהסדר נושים, ומשכך יש חשש שאם יתקבל הערעור לא יהא ניתן להשיב את מצב הדברים לקדמותו. ביום 16.8.2018 ניתנה החלטה בבקשה זו – מנומקת ומפורטת – ובה הוחלט לעכב את ביצוע תשלום מחצית הסכום שנפסק בפסק הדין, בעוד שאת מחציתו השנייה ישלמו המבקשות כבר כעת. בית המשפט ציין כי נקודת המוצא היא שאין לעכב את ביצועו של פסק דין אך בשל הגשת ערעור, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בסעד כספי. בית המשפט דן במצבו הכלכלי של הימלפרב וקבע כי לנוכח מצבו העדכני של הסדר הנושים ולנוכח התנהלותו הכלכלית של הימלפרב כפי שהוצגה, לא עמדו המבקשות בנטל להוכיח כי אם יזכו בערעור, ייווצר קושי בהשבת מצב הדברים לקדמותו. יחד עם זאת, בשל שיעורו הניכר של הסכום, ושעה שעדיין מתנהל הליך של פשיטת רגל בעניינו של הימלפרב , עולה חשש מסוים לגבי העתיד. לפיכך הוחלט כאמור על עיכוב ביצוע תשלום מחציתו של פסק הדין. יצוין כי החלטה זו הפכה זה מכבר לחלוטה, ואין מבוקש עוד לערער עליה.

3.

לאחר שניתנה החלטה זו, פנה למבקשות צד שלישי, עו"ד עקיבא ברילנט , והציג לפניהן כתב המחאת זכויות חתום על-ידי הימלפרב . במסמך זה (נושא תאריך 5.9.2016) מודיע הימלפרב כי המחה לברילנט את הזכויות שעתידות להגיע אליו במסגרת התביעה שהגיש נגד המבקשות, עד לסך של 150,000$. לפיכך ביקש כי המבקשות יעבירו אליו – ולא לקופת הכינוס – סכום כסף זה. לאור מכתב זה, פנו המבקשות שנית לבית המשפט המחוזי, בבקשה לעיין מחדש בהחלטת עיכוב הביצוע, וזאת משום שהתברר שלהימלפרב קיים חוב מהותי חדש שלא היה ידוע עליו בעת מתן ההחלטה. בתשובתו טען הימלפרב שהמחאת הזכויות נעשתה בעת שהיה תחת צו כינוס, לפיכך היא איננה תקפה, ומכל מקום עניינה ותוקפה צריכים להתברר לפני בית משפט של פשיטת רגל; ממילא אין עילה לשנות מן ההחלטה הקודמת. בית המשפט המחוזי החליט בבקשה זו, וקבע כי שינוי הנסיבות המתואר אינו מצדיק את שינוי ההחלטה. החלטת עיכוב הביצוע ניתנה תוך התחשבות במצבו הכלכלי של המשיב, לרבות קיומם של נושים שונים ומצבו הכלכלי העדכני; הצד השלישי שנכנס לתמונה כעת, אינו משפיע על התמונה הכוללת. עוד הדגיש בית המשפט כי המבקשות נדרשות להעביר את סכום הכסף לקופת הכינוס, וככל שחפץ עו"ד ברילנט

לגבות את חובו הנטען, עליו לפנות לבית המשפט של פשיטת רגל בעניין זה. מכאן הבקשה שלפנַי, בה מלינות המבקשות על החלטת בית המשפט המחוזי וטוענות כי היה על בית המשפט לשנות מהחלטתו הקודמת, לאור שינוי הנסיבות המתואר. המבקשות מדגישות כי חובן להימלפרב מובטח באמצעות עיקול שהוטל על מקרקעין שבבעלותן, ואף פרשו יריעה רחבה בקשר לסיכויי הערעור לגופו.

4.

שקלתי את נימוקי הבקשה, אולם הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כזכור, החלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי אינה עומדת עוד לביקורת. במסגרתה בחן בית המשפט היטב את מצבו הכלכלי של הימלפרב , והגיע לכלל מסקנה שחרף הליך פשיטת הרגל, אין חשש משמעותי לכך שלא ניתן יהא להשיב את מצב הדברים לקדמותו אם יתקבל הערעור. הימלפרב שילם את מרבית חובותיו, ואת היתרה הוא משלם במסגרת הסדר נושים. בית המשפט התרשם מנתונים עובדתיים אלו וקבע, בהחלטתו מושא בקשה זו, כי הסיכוי להצטרפותו של נושה חדש לתמונה אינו משנה את האמור. קביעה זו היא עובדתית בעיקרה, ואין עילה להתערב בה.

5.

יש לזכור, כפי שאכן קבע בית המשפט המחוזי, כי נקודת המוצא היא שהגשת ערעור אינה מצדיקה את עיכוב ביצועו של פסק דין; עיכוב שכזה הוא בגדר חריג, וכאשר מדובר על סעד כספי – הריהו חריג שבחריגים. נטל כבד מוטל על הטוען לכך להראות שקיים סיכון לאי-השבת כספו. בית המשפט המחוזי לא השתכנע כי הורם הנטל, לא מעיקרא, ולא לאחר שנתברר כי קיים טוען נוסף לנשייה. עוד יש לזכור, כי ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטה בדבר עיכוב ביצוע, אשר אינה נבחנת כבקשת עיכוב ביצוע 'דה נובו', אלא במסגרת אמות המידה הקפדניות למתן רשות ערעור, תוך התחשבות במתחם שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית (ראו: ע"א 2631/15 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסארוה

(17.6.2015)). בנסיבות אלו, ומשבית המשפט המחוזי פסע צעד מסוים לקראת המבקשות בעכבו את ביצוע תשלום מחצית הסכום, אינני סבור שיש הצדקה למתן רשות ערעור.

6.

טעמים אלו מוליכים אפוא אל מסקנה בדבר דחיית הבקשה, והריהי נדחית בזאת. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.