רע"א 7872/06 גיל מלמד נ. חיים עזריה

1.ביום 20.3.06 ניתן פסק דין בהסכמה בתביעה שהתנהלה בין בעלי הדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. עניינה של התביעה היה חנות בבעלותם של המבקשים, שהמשיב שכרה בשכירות מוגנת. בפסק הדין נקבע כי המשיב יפנה את החנות בתמורה לתשלום בשיעור 50% מדמי המפתח שייקבעו על-ידי שמאי שמינה בית המשפט. ביום 4.6.06 הועברה חוות דעתו של השמאי לידי בעלי הדין. כשישה שבועות לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה להורות לשמאי להגיש אסמכתאות ולזמנו לחקירה. כן ביקשו המבקשים לעכב את ביצוע התשלום לפי פסק הדין עד להכרעה בבקשה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' שילה) דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע לאור המועד בו הוגשה, ואת הבקשה כולה בשל העדרו של תצהיר התומך בה. כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שלפניי.

2.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בענייננו, אין לראות את חוות דעתו של השמאי כחוות דעת מומחה המוגשת לבית המשפט כראיה. מן ההסכמה שבין בעלי הדין עולה כי הם התכוונו ליתן להכרעתו של השמאי משמעות סופית ומחייבת, אף אם לא ציינו מפורשות כי לא יהא עליה ערעור (ייתכן שניתן בנסיבות אלה לראות בשמאי משום "מעין-בורר", ראו, סמדר אוטולנגי בוררות: דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005), 534, והשוו, ע"א 609/93 מרום שירותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה , פ"ד מח(5) 381). כך איפוא, השמאי במקרה דנא הינו גורם חיצוני שהצדדים הסכימו לכבול עצמם להכרעתו, ולסמוך על שיקול דעתו המקצועי. בנסיבות אלה קובעת ההלכה כי אין להרשות ויכוח על האופן שבו הופעל שיקול דעתו של השמאי, ואף טעות שטעה בתום לב אין בה כדי להצדיק שינוי מסקנותיו. בהתאם לכך, אין להרשות חקירה שמטרתה להראות טעויות בשיקול הדעת. ניתן לתקוף את חוות הדעת רק אם פעל השמאי תוך חריגה מסמכות, שלא בהגינות, בחוסר תום לב, במרמה, תחת השפעה לא הוגנת או שחוות דעתו הושגה באמצעים לא כשרים (ראו, ע"א 609/93 הנ"ל; ע"א 66/67 גלובוס למזרח, תעשייני עטים וצרכי משרד בע"מ נ' רולקס בע"מ , פ"ד כא(2) 146). משלא העלו המבקשים כל טענה ממין העילות הנזכרות, לא היה מקום להתיר זימונו של השמאי לחקירה, ואף אין מקום לחייבו בהמצאת אסמכתאות לחוות דעתו.

3.הבקשה נדחית איפוא בלא שנדרשת תשובה.