רע"א 788/12 הינו מאלק נ. קצין התגמולים

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.1.2012 בע"ו 41395-09-11 (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר ), אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה ביחס לפריצת דיסק שנגרמה לו.

2.

כפי שתואר על ידי בית משפט קמא - המבקש, יליד 1972 נפצע ביום 10.2.1993 במהלך שירותו הסדיר, בעת שכדור שנפלט מנשקו האישי פגע בשוק הרגל השמאלית. מספר ועדות רפואיות שנתכנסו בעניינו של המבקש קבעו את נכותו הכוללת בסך של 41.68% בשל הגבלת תנועות בפרק סוביטלרי – 20%; הגבלה בינונית בתנועות הבהונות – 10%; כיווץ שרירי הסובך השמאלי בצורה בינונית – 10%; צלקות נרחבות ומכערות – 10%. בשלהי שנת 2010 עתר המבקש להכיר בנכות מוסבת עקב כאבי גב תחתון המקרינים לרגל ימין. החלטת הוועדה המחוזית מיום 25.1.2011 דחתה קיומו של קשר סיבתי בין הכאבים הנטענים לבין הנכות המוכרת. נקבע כי כאבי הגב נגרמו בגין פריצת דיסק הגורמת להגבלה בתנועה ולפגיעה נוירולוגית משנית, וכי פריצת דיסק שכזו שכיחה באוכולוסיה ללא כל קשר לפגיעתו המוכרת. עוד נקבע כי לא נצפו שינויים דגנרטיביים בעמוד השדרה – עובדה התומכת בשלילת השפעה של הפגיעות ברגל שמאל על המצב הקיים.

על החלטה הוועדה המחוזית ערער המבקש לפני הוועדה הרפואית העליונה, אשר דחתה את ערעורו ביום 7.7.2011 תוך קביעה שפציעת הירי לא גרמה לפגיעה נוירולוגית. הוועדה אישרה את ממצאי הוועדה המחוזית בקבעה כי לא מתקיים קשר סיבתי בין פריצת הדיסק על תוצאותיה לבין נכותו המוכרת של המבקש. הלה שב וערער על החלטה זו לפני בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"ו 41395-09-11, כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר ). בדחותו את הערעור ציין בית משפט קמא בהחלטתו כי קביעתו של קשר מוסב בין פגיעה מוכרת לבין מצב חדש נטען "הינה קביעה מקצועית רפואית השמורה לרופאים המומחים ואיננה נקודה משפטית לערעור". נקבע כי אין כל פגם בקביעתה של הוועדה העליונה בדבר היעדר קשר סיבתי, וכי אין זה מתפקידה של האחרונה לקבוע ולפרט סיבות חלופיות אשר ייתכן וגרמו לפריצת הדיסק. מכאן הבקשה שלפני.

3.

המבקש ממקד את הבקשה בכך שהוועדה העליונה לא עמדה בחובת ההנמקה עת שללה קיומו של קשר סיבתי בין פריצת הדיסק לבין פציעתו המוכרת והסתפקה רק בקביעה כי לא קיים קשר כזה. מוסיף הוא כי אין סיבה שאדם צעיר כמותו סובל מפריצת דיסק קשה – ללא כל קשר לפציעה שעבר. עוד נטען כי שינויים שערכה הוועדה העליונה בפרוטוקול הדיון שלה, מצביעים על כך שבפועל קיים קשר בין פריצת הדיסק לבין תאונת הנשק שאירעה בעת שירותו.

4.

לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי ובהחלטת הוועדה הרפואית העליונה, סבורני כי דין הבקשה להידחות. אין חולק כי המבקש סובל מפריצת דיסק המגבילה את תנועתו. המחלוקת העומדת בבסיס הבקשה דנא הינה האם קיים קשר בין הפציעה שעבר המבקש בעת שירותו הצבאי, לבין אותה פריצת דיסק. בענייננו, שתי ערכאות משפטיות-רפואיות השיבו לשאלה זו בשלילה. לטענת המבקש, קביעה זו לא נומקה. ברם, עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי מגלה שהוועדה הרפואית המחוזית (שהחלטתה לא הובאה לפני) קבעה כי "בהעדר שינויים דנגראטיביים בעמוד השדרה יש כדי לתמוך בכך שהסיבה לפריצת הדיסק והשפעותיה איננה נעוצה בפגיעת הירי" (פסקה 7 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). אכן, עולה כי שלילת הקשר הסיבתי נומקה.

המבקש העלה בטיעוניו את סוגית תיקון פרוטוקול הוועדה העליונה, במסגרתו נמחק המשפט המגלה כי למבקש "פגיעה נוירולוגית בשוק וכף רגל שמאל כתוצאה מפצע ירי". לדעת המבקש, אין מדובר בתיקון בתום לב וכי מדובר בניסיון להסתיר קביעה פוזיטיבית בדבר הקשר שבין פציעת הירי לבין פריצת הדיסק. אין מקום לקבל טענה זו. כפי שקבע אף בית המשפט המחוזי, בהמשך החלטת הוועדה העליונה, נכתב ברחל בתך הקטנה כי "לא נצפתה פגיעה נוירולוגית כתוצאה מפציעת הירי, על פי סיכומי המחלה משנת 1993". קריאת ההחלטה כולה מגלה אפוא כי הוועדה לא מצאה קיומה של פגיעה נוירולוגית, דבר אשר הצריך תיקון האמור בפרוטוקול. משעה שעל יד תיקונו של הפרוטוקול אף מופיעה חתימת הרופא – אינני סבור שהתיקון נעשה שלא בתום לב (וראו והשוו ע"א 9151/08 מאיר בן חמו נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (1.1.2012)). המסקנה היא שהמבקש אינו מצביע על נקודה משפטית הדורשת הכרעה – תנאי בערעור בזכות בהליך מעין זה, קל וחומר בבקשה למתן רשות ערעור.

5.

הבקשה נדחית. בהיעדר תגובה ובנסיבות העניין – אין צו להוצאות.