רע"א 7880/07 אלי גבריאל נ. ניל קדישה

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט י' זפט), בה נעתר לבקשת המשיב למתן צו מניעה זמני.

2.

נתוני המקרה וטענות הצדדים, כפי שעולה מהבקשה ונספחיה, הם בתמצית אלו: בין המבקש למשיב התקיימו בשנת 2005 מגעים למכירת זכויותיו של המבקש בדירה מסוימת (להלן – הדירה ) למשיב. עוד קודם לכן רכש המשיב את הדירה הסמוכה לדירה זו. כחלק מהמגעים בין הצדדים, נערכה פגישה בה העביר המשיב למבקש סכום של 50,000 דולר שהוגדר כ"פיקדון". לטענת המשיב, סוכם באותה פגישה כי הדירה תימכר לו תמורת סכום של מיליון דולר ואף נערך "מסמך עקרונות" בעניין. כמו כן טוען המשיב, כי באישורו של המבקש הוא ביצע שיפוצים בדירה שנועדו לאפשר את איחודה עם הדירה הסמוכה. לטענת המבקש, לא גובש הסכם מחייב בינו לבין המשיב ואילו הסכום של 50,000 דולר ניתן על ידי המשיב, על פי בקשתו, כפיקדון להוכחת רצינותו ולהבטחת זכות הראשונים שלו לרכישת הדירה. המבקש טוען, כי לא נחתם מסמך עקרונות וכי לא ידע על השיפוצים אותם ביצע המשיב בדירה. לאחר שהמבקש סירב לחתום על חוזה מפורט, הגיש המשיב המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בה עתר להצהיר כי בינו לבין המבקש נכרת הסכם מחייב. כמו כן הגיש המשיב בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המבקש לבצע כל עיסקה או שינוי פיזי בדירה. בהחלטתו מיום 10.7.07 קבע בית המשפט, כי יש תשתית ראייתית לכאורית לקיום התקשרות חוזית בין הצדדים, אך לא להתקשרות בכתב. עם זאת נקבע שלאור ההלכה שנפסקה בע"א 986/93 קלמר נ' גיא פ"ד נ(1) 185 (1996) (להלן – פרשת קלמר ), לא ניתן לשלול את סיכויי התביעה. עוד נקבע, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב ועל כן יש להיעתר לבקשה לצו מניעה. בית המשפט היתנה את תוקפו של הצו בכך שהמשיב יפקיד סך של 950,000 דולר בנאמנות בידי בא כוחו של המבקש. כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור דנא. לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא הן בקביעה כי ישנה תשתית ראייתית לכריתת הסכם והן בהחלתה של הילכת קלמר על ענייננו. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. זאת, בשל כך שמחירי הדירות באזור נסקו לאחרונה ועל פי ההערכות הינן כעת בשיאן ועל כן צו מניעה האוסר על מכירת הדירה עלול לגרום למבקש נזק כבד.

3.

המחלוקת בין הצדדים, כפי שניתן להיווכח, משתרעת הן על המישור העובדתי והן על המישור המשפטי. במישור העובדתי חלוקים הצדדים בשאלה האם נחתם מסמך עקרונות והאם נעשו השיפוצים בדירה בידיעת ובהסכמת המבקש. עם זאת נראה, כי אין מחלוקת לגבי שני אלה. ראשית, המשיב העביר סכום של 50,000 דולר; שנית, המשיב ביצע שיפוצים בדירה. במישור המשפטי, מתעוררת שאלת עמידתה של העיסקה, אם נעשתה, בתנאי סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, ושאלת תחולתה של הילכת קלמר . בשלב זה קשה להעריך את סיכויי התביעה. עם זאת, ניתן לקבוע כי סיכויי הזכייה של המשיב עומדים ברף המינימלי לקבלת סעד זמני. על כן, יש להכריע בבקשה למתן סעד זמני על בסיס מאזן הנוחות (ראו, רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ (לא פורסם, 6.6.06)). בעניין זה שותף אני למסקנתו של בית המשפט המחוזי, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. הנזק אשר עלול להיגרם למבקש, לטענתו, הינו החמצת הזדמנות למכור את הדירה במחיר גבוה. נזק זה, שהינו נזק כספי, ניתן לפיצוי. לעומת זאת, מכירת הדירה על ידי המבקש כעת תסכל את תוכניתו של המשיב לאחד את שתי הדירות, ונזק זה הינו בלתי הפיך, ולמצער מעורר בעיות קשות מאוד של כימות.

4.

על כן, נדחית הבקשה לרשות ערעור מבלי שמתבקשת תשובה.