רע"א 7882/11 הרמטיק נאמנות (1975)בע"מ נ. ארי אלקלעי ושישה אח'

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט

א' יעקב ) בע"ר 40100-03-11 מיום 21.9.2011 (להלן: פסק הדין ), בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת רשם בית המשפט המחוזי מרכז (השופט ש' מנהיים ) בת"א 53431-11-10 מיום 7.3.2011 (להלן:

החלטת הרשם ), במסגרתה נדחתה בקשה לפטור מאגרת בית משפט.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.

המבקשת היא חברה שעיקר עיסוקה הוא מתן שירותי נאמנות למחזיקי אגרות חוב לפי חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק ניירות ערך או החוק ), המחייב מנפיק שמציע אגרות חוב לציבור למנות נאמן למחזיקי אגרות החוב (סעיף 35ב(א) לחוק). בתוקף עיסוקה זה מכהנת המבקשת בתפקיד הנאמן למחזיקי אגרות חוב שהנפיקה לידקום איטגרייטד סולושנס בע"מ (בפירוק) (להלן: לידקום ).

2.

לידקום הפרה את התחייבויותיה למחזיקי אגרות החוב ופרעה את האגרות באופן חלקי בלבד. לבקשת עובדי לידקום ובנקים שהלוו לה כספים, מינה בית המשפט המחוזי ללידקום כונס נכסים זמני ומפרק זמני. בהמשך מונה כונס הנכסים הזמני לכונס נכסים קבוע.

3.

באסיפת מחזיקי אגרות החוב, שנערכה ביום 21.11.2010, הורו מחזיקי אגרות החוב למבקשת להגיש תביעה נגד נושאי משרה ובעלי תפקידים בחברה. ביום 28.11.2010 הגישה המבקשת תביעה נגד נושאי משרה ובעלי תפקידים בלידקום, ונגד המשיבה 2, חברת הביטוח שביטחה את נושאי המשרה בחברה, בעילות של פרסום פרטים מטעים בתשקיף, בדוחות תקופתיים ובדוחות מידיים, ואי-פרסום פרטים שחובה היה לפרסמם לפי החוק. בד-בבד הגישה המבקשת לרשם בית המשפט המחוזי בקשה לפטור מאגרה, במסגרתה טענה כי הואיל והנאמן הינו נציג של קבוצת מחזיקי אגרות החוב, ואינו תובע סעד לעצמו, אלא בעבור אותה קבוצה, יש לראותו כתובע ייצוגי ולהחיל עליו את הפטור מתשלום אגרת משפט הקבוע בסעיף 45(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ).

4.

בהחלטה מנומקת דחה השופט ש' מנהיים , רשם בית המשפט המחוזי מרכז, את הבקשה, תוך שציין כי אין דין כללי המעניק פטור מתשלום אגרה לכל תובע שהוא בחזקת נציג וכי הדין הקבוע בחוק תובענות ייצוגיות נועד לחול על ההליכים המוסדרים בחוק זה, אשר תביעת המבקשת אינה נכללת בגדרם. עוד הוסיף וקבע השופט מנהיים כי השוני הבסיסי שבין תכלית הסדר הייצוג של מחזיקי אגרות חוב לבין תכלית הסדר הייצוג לפי חוק תובענות ייצוגיות, מצדיק את ההבחנה בכל הנוגע למתן פטור מתשלום אגרת משפט. לבסוף, קבע כי יש לפרש את הפטורים פרשנות מצמצמת ובהתאם לתכליתם, ולהימנע מהטלת נטל המימון של הליך מסוים על הציבור כולו מקום שאין הדבר משרת תכלית ראויה העומדת ביסוד פטור המעוגן בחיקוק.

5.

המבקשת ערערה על החלטת הרשם לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו דחה השופט א' יעקב את הערעור, תוך שהוא נסמך על ההלכה לפיה רשימת הפטורים מאגרת משפט היא רשימה סגורה, וכי לא ניתן להוסיף עליה בדרך של פרשנות והיקש. בהיעדר הוראה מפורשת קבע בית המשפט המחוזי כי אין לתת למבקשת פטור מאגרת משפט.

מכאן הבקשה שלפני.

נימוקי הבקשה

6.

המבקשת חוזרת על טיעוניה מבית המשפט המחוזי, ובכלל זאת על הטענה כי דינו של הנאמן על אגרות חוב התובע בשמם של מחזיקי אגרות החוב הוא כדין תובע ייצוגי. בהקשר זה מפנה המבקשת לסעיף 35ט לחוק ניירות ערך, וטוענת כי הוא משווה את מעמדה למעמדו של תובע ייצוגי. עוד טוענת המבקשת כי תפקידה כנאמן מחייבה בנסיבות העניין להגיש תובענה בשם כל מחזיקי אגרות החוב, ולא רק בשמם של מי שמוכנים לממן את התובענה. לטענתה, אם לא תוכר זכותו של הנאמן לפטור מאגרת משפט תפגע משמעותית יכולתו למלא את תפקידו החוקי. עוד מוסיפה המבקשת, כי בנסיבות העניין יש לראותה בבחינת "חסרת יכולת" ולפטור אותה מאגרה בהתאם לתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות ).

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה כמו גם בפסק הדין ובהחלטת הרשם הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, שכן היא אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית. אף על פי שהמבקשת מנסה לשוות לבקשתה אופי עקרוני, הכללים למתן פטור מאגרת משפט הקבועים בתקנות האגרות ויישומם על נסיבות המקרה מורים באופן ברור כי בעניינה אין כל מקום למתן פטור כמבוקש. אף בטענותיה לעניין השוואת מעמדה למעמדו של תובע ייצוגי, כמשמעותו בחוק תובענות ייצוגיות, אין כל תימוכין בדין, ומשכך אין בהן ולו ראשית ראשיתו של עניין עקרוני. די לציין בהקשר זה כי סעיף 35ט לחוק ניירות ערך קובע כי: "הנאמן ייצג את המחזיקים בתעודות ההתחייבות בכל עניין הנובע מהתחייבות המנפיק כלפיהם", ובניגוד לטענות המבקשת אין בניסוח זה קביעה כי דינו של הנאמן כדין תובע ייצוגי או כל החלה של הוראות חוק תובענות ייצוגיות על הנאמן.

ניסיונה של המבקשת להרחיב את רשימת הפטורים מאגרת משפט עומד בנסיבות המקרה דנן בניגוד להלכה מושרשת לפיה רשימת הפטורים היא רשימה סגורה, ואין להרחיבה אל מעבר לתכליות העומדות בבסיס מתן הפטורים הקבועים בחוק [ראו, למשל: ע"א 8743/04 בר-נר נ' רוט , פ"ד נט(4) 104, 110-109 (2004); רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן (לא פורסם, 21.9.2010)].

נוכח האמור לעיל, בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור [ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)].

8.

למעלה מן הצורך אוסיף כי לא נפל כל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שנמנע מלהתערב בקביעת רשם בית המשפט. כפי שהובהר לעיל אין לטענת המבקשת כל אחיזה לשונית בהוראות תקנות האגרות או לחלופין בהוראות חוק תובענות ייצוגיות. יתר על כן, עיון בסעיף 26 לשטר הנאמנות מגלה כי הנאמן זכאי לשיפוי מלידקום או ממחזיקי אגרות החוב בגין:

"הוצאות סבירות שהוציא ו/או יוציא בקשר לפעולות שביצע ו/או שעליו לבצע, מכוח חובתו לפי תנאי שטר הנאמנות, ו/או על פי חוק ו/או הוראה של רשות מוסמכת ו/או כל דין ו/או לפי דרישת מחזיקי אגרות החוב ..." (ההגשה אינה במקור – י.ד.).

כך גם בסיפא לסעיף זה מצויין כי הנאמן זכאי להימנע מנקיטת פעולות בהן הוא חייב, "לרבות אך לא רק פתיחת הליכים או הגשת תביעות לפי דרישת בעלי אגרות החוב", עד שיקבל לשביעות רצונו כתב שיפוי ממחזיקי אגרות החוב או ממי מהם. ולמען הסר ספק, עוד נקבע שם כי:

"במקרה בו יידרש הנאמן לנקוט בהליכים משפטיים החברה תפקיד בידי הנאמן סכום שייקבע על ידי הנאמן כסכום הצפוי של הוצאות הנאמן בקשר להליכים. במקרה בו החברה לא תפקיד את הסכום הנ"ל במועד בו נתבקשה לעשות זאת על ידי הנאמן, ולדעת הנאמן יהא ספק בקשר ליכולת החברה לכסות את ההוצאות הכרוכות בנקיטת הליכים על ידי הנאמן, יזמן הנאמן מיידית אסיפת מחזיקי אגרות חוב כדי לאשר את אחריותם לכיסוי ההוצאות הכרוכות בהליכים אשר הנאמן ינקוט. במקרה בו מחזיקי אגרות החוב יסרבו לשאת בהוצאות הכרוכות בנקיטת הליכים על ידי הנאמן או ימנעו ממתן אישור מפורש לכך, לא תחול על הנאמן חובה לנקוט בהליכים כאמור ." (ההדגשה אינה במקור – י.ד.).

נוכח האמור, ברי כי אין ממש בטענותיה של המבקשת כי אי-מתן פטור מתשלום אגרת משפט פוגעת בנאמנים למחזיקי אגרות חוב בכלל, ובה עצמה בפרט.

9.

אף בטענת המבקשת לפיה יש לפטור אותה מתשלום אגרת משפט בהיותה "חסרת יכולת" אין כל ממש. ראשית , המבקשת רשאית, כאמור, לדרוש את הכספים הנדרשים לה לניהול ההליכים, לרבות אגרות המשפט, ממחזיקי אגרות החוב ומהחברה. שנית , וזה העיקר, המבקשת מעידה על עצמה כי היא מכהנת כנאמן ל"מספר הרב ביותר של סדרות אגרות חוב שהונפקו בישראל". אם כך הדבר, קשה להלום את טענתה לפיה היא "חסרת יכולת", במשמעות סעיף 14 לתקנות האגרות, העוסק באלו שידם אינה משגת לשלם את אגרת המשפט על אף שההליך בעניינם מגלה עילת תביעה. מכל מקום, המבקשת לא הוכיחה חוסר יכולת ודי בכך כדי לדחות את בקשת הפטור ככל שהיא מבוססת על תקנה 14 הנ"ל [לתחולת תקנה 14 לתקנות האגרות על תאגידים, ראו, למשל: רע"א 6360/99 מדינת ישראל נ' גיל חברה לפיתוח ותעשיות בע"מ , פ"ד נד(4) 554 (2000); רע"א 9567/08 כרמל אולפינים בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות 1952 בע"מ (בפירוק) , סעיף 31 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (לא פורסם, 5.1.2011)].

10.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, תישא המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח.