רע"א 7883/99 אברמוביץ הינדה נ. קיבוץ גליל - ים

1.המבקשת היא אשה קשישה המתגוררת בקיבוץ המשיב מאז היווסדו. עקב הרעה במצב בריאותה היא עברה להתגורר בבית האבות שבקיבוץ. על פי הנוהג הקיים שם ניתנת לחברי הקיבוץ הותיקים הברירה להמשיך ולהתגורר בדירות שהועמדו להם על-ידי הקיבוץ או לעבור ולהתגורר בבית האבות. גם לאחר שחבר בוחר להתגורר בבית אבות, מאפשר לו הקיבוץ, בתוך ששה חודשים, לשנות מהחלטתו ולשוב ולהתגורר בדירתו הקודמת.

על פי תקנון המשיב ממשיך הקיבוץ לכאורה להיות בעליהם של הדירות בהם מתגוררים החברים, ולאלה האחרונים נתונה רק זכות השימוש בהם.

2.המבקשת עברה להתגורר בבית-אבות והיא לא חזרה בה מכוונתה גם בתוך ששה חודשים כאמור. כיוון שכך, נתבקשה על ידי המשיב לפנות את דירתה. המבקשת, יחד עם חברים אחרים במשיב הגישה לבית משפט המחוזי תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו היא, ויתר התובעים, הינם בעלי זכויות בקיבוץ או בנכסיו. במסגרת התובענה עתרה למתן צו זמני האוסר על המשיב לתפוס את החזקה בדירתה.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בשל שסבר שהסעד הזמני לא נועד לשרת את הסעד בתיק העיקרי ובשל שעמדה למבקשת הברירה לעזוב את בית האבות בקיבוץ ולשוב לדירתה.

3.על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, והוצא צו ארעי האוסר על המשיב לאכלס את הדירה שבמחלוקת במידה שטרם אוכלסה.

4.המשיב מצהיר היום שהדירה אוכלסה על ידי משפחה אחרת מהקיבוץ עוד בטרם ניתן הצו הארעי ואילו המבקשת סבורה כי הדירה אוכלסה רק לאחר מכן. העניין טעון בירור עובדתי בבית המשפט המחוזי. כך או כך, הפך הסעד על פי המבוקש כאן להיות תיאורטי. בכך אין כדי להביע דעה בדבר סיכויי הצלחתה של המבקשת בתובענה שהגישה.

מכל הטעמים האלה אין מקום למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.