רע"א 7885/17 אבנר אלבז נ. הכונס הרשמי מחוז באר שבע והדרום

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט ע' כהן ) בפש"ר 1701-04-11 שניתנה ביום 7.7.2017, בגדרה נדחתה בקשת המבקש ל"עיון מחדש" בהחלטה בה נקבע כי צו ההפטר שניתן בעניינו לא יחול על חוב המזונות שלו למוסד לביטוח לאומי, הוא המשיב 3 (להלן:

המל"ל ).

רקע והחלטות קודמות

2.

ביום 3.4.2011 ניתן צו לכינוס נכסי המבקש וביום 30.1.2012 הוכרז המבקש כפושט רגל. ביום 11.2.2016 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו הפטר בעניינו של המבקש, וקבע כי הוא יוכל להגיש בקשה להחלת צו ההפטר גם על חוב המזונות שצבר בסך 458,814 ש"ח לטובת המל"ל. המבקש הגיש בקשה כאמור והשלים נתונים המתייחסים למצבו הכלכלי והאישי בהתאם להוראות בית המשפט המחוזי. לאחר עיון בבקשת המבקש, בנתונים המשלימים שהגיש ובעמדת הנאמנת, היא המשיבה 2 (להלן: הנאמנת ), אשר התנגדה להחלת צו ההפטר על חוב המזונות, החליט בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 28.5.2017 לדחות את הבקשה (להלן: ההחלטה המקורית ).

3.

בהחלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי ההלכה היא שהפטר אינו חל על חוב מזונות בשל "הכשל המוסרי" הדבק במי שנמנע מתשלום המזונות ובשל החשיבות החברתית של אכיפת תשלומים אלו. הודגש כי החריג לכלל זה הקבוע בסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 מיושם בצמצום ובמקרים חריגים בלבד, בהם נתון החייב במצב קשה שאינו עתיד להשתפר. בית המשפט המחוזי פירט את השיקולים בהם יש להתחשב בדונו בבקשה להכללת חוב מזונות בצו הפטר, וקבע כי בענייננו לא מתקיימות הנסיבות המצדיקות מתן פטור מחוב המזונות שצבר המבקש. נקבע כי המבקש, אשר ברח מישראל בשנת 1994, כשארבעת ילדיו היו קטינים, נהג בחוסר תום לב קיצוני ביצירת חוב המזונות, וזאת על-אף שהיה בעל כושר השתכרות בתקופה הרלוונטית.

בית המשפט המחוזי הוסיף כי המקרים בהם הוחל הפטר על חוב מזונות היו בנסיבות חריגות ביותר, בחלוף שנים רבות של הליכי הוצאה לפועל, כשהחייב היה מבוגר מאוד, בעל נכות רפואית בשיעור של 100 אחוזים, ללא יכולת השתכרות וכשהוא נדרש להוצאות רפואיות גבוהות. המקרה הנדון, כך נקבע, שונה מהמקרים הנזכרים, נוכח גילו הצעיר יחסית של המבקש, יכולתו להשתכר, העובדה שנכותו היא בשיעור של 60 אחוזים ולא למעלה מכך, והתמשכותם הקצרה של הליכי ההוצאה לפועל נגדו. משכך, נקבע, אין מקום להחיל את צו ההפטר בעניינו של המבקש על חוב המזונות, והמבקש חויב בהוצאות הנאמנת בסך 2,500 ש"ח.

4.

ביום 5.7.2017 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי "בקשה לעיון חוזר" בהחלטה המקורית, ובה טען כי לאחרונה גילה שהוא חולה בסרטן בבלוטות הלימפה, וכי נוכח ההחמרה במצבו הרפואי יש להחיל את צו ההפטר גם על חוב המזונות שצבר. בהחלטה מיום 7.7.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר, וקבע כי "אין מקום לעיון חוזר בהחלטתי, אשר ניתנה לאחר עיון בטענות הצדדים, ובמיוחד נוכח נימוקי ההחלטה".

הבקשה דנן

5.

הבקשה דנן נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי בה נדחתה הבקשה לעיון חוזר שהגיש המבקש. בבקשה נטען כי לאחר ההחמרה במצבו הרפואי המבקש מוכר כיום כבעל נכות בשיעור של 100 אחוזים, ומשכך הוא נכלל בגדר המקרים החריגים המצדיקים את החלת ההפטר גם על חוב המזונות שצבר כפי שפורטו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בעניינו. המבקש מוסיף וטוען כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בהחלטה המקורית ביחס לתום לבו ולכושר ההשתכרות שלו שגויות. לטענת המבקש יש להורות על ביטול החלטותיו של בית המשפט המחוזי ומבקש כי אורה על תחולתו של צו ההפטר על חוב המזונות שלו למל"ל.

6.

המשיבים סמכו ידיהם על החלטות בית המשפט המחוזי, והדגישו את חוסר תום לבו של המבקש ביצירת חוב המזונות. הנאמנת הוסיפה כי המבקש לא צירף מסמכים להוכחת דרגת החומרה של מחלתו, סיכויי ההחלמה ומידת הפגיעה בכושר השתכרותו העתידי. כונס הנכסים הרשמי, הוא המשיב 1, טען כי מצבו הרפואי של המבקש אינו מרפא את חוסר תום לבו ביצירת חוב המזונות. המל"ל טען בתשובתו כי דרגת הנכות של המבקש, בשלב זה, היא דרגת נכות זמנית, ובעוד כמה חודשים ייבחן מחדש מצבו הרפואי ודרגת נכותו תיקבע בהתאם לכך. משכך, נטען, ונוכח האפשרות שמצבו התפקודי ישתפר, יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנת 410 לתקנות סדר הדין האזרחי ושוכנעתי שלא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש הערעור על פיה . אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

8.

נקודת המוצא בענייננו היא ההחלטה המקורית בה התייחס בית המשפט המחוזי בהרחבה לנסיבות בהן במקרים קודמים הוחל הפטר אף על חוב מזונות. בין יתר נסיבות אלה הזכיר בית המשפט המחוזי את היות החייב בעל נכות רפואית קשה בשיעור של 100 אחוזים. בהמשך לכך, בחן בית המשפט המחוזי את עניינו של המבקש ממקרים אלו עת קבע כי המבקש הוא בעל נכות בשיעור של 60 אחוזים, שזהו שיעור נמוך יותר מהמקרים שהוכרו בפסיקה. מהאמור עולה כי מצבו הרפואי של המבקש שימש נדבך משמעותי בהחלטתו המקורית של בית המשפט המחוזי.

9.

משכך ומשהשתנו הנסיבות ומצבו הרפואי של המבקש הידרדר עד שכיום הוא הוכר כבעל נכות זמנית של 100 אחוזים, אני סבורה כי היה על בית המשפט המחוזי לבחון נתון זה מחדש, לשקול האם יש בכך כדי לשנות את החלטתו המקורית ולנמק החלטתו. דחיית הבקשה לעיון חוזר שהגיש המבקש בהסתמך על נימוקי ההחלטה הקודמת אינה מספקת בשים לב לטענת המבקש לשינוי נסיבות מהותי במצבו הרפואי, שלכאורה מאיין במידה מסוימת

נדבך בהחלטתו המקורית של בית המשפט המחוזי. אמנם, לא מן הנמנע שחרף שינוי הנסיבות הנטען הכרעתו של בית המשפט המחוזי תיוותר על כנה, ואולם, הנימוק ביסוד הכרעה זו לנוכח שינוי הנסיבות צריך להיות גלוי לבעלי הדין (על חובת ההנמקה של החלטות שיפוטיות ועל חשיבותה ראו: רע"א 3337/12 ליברפול נכסים והשקעות בע"מ נ' עידן פרוביזור אחזקות בע"מ , פסקה 7 (23.4.2013) וההפניות שם).

10.

נוכח האמור, אני מורה על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן מחדש את החלטתו בבקשה לעיון חוזר, וייתן החלטה מנומקת, ולו בתמצית, המתייחסת לשינוי הנסיבות הנטען על רקע החלטתו המקורית, תוך שמלוא שיקול הדעת שמור לו. טענות הצדדים באשר למצבו הרפואי החדש של המבקש ולהשלכותיו על בקשתו ייבחנו על-ידי בית המשפט המחוזי, ככל שיידרש ובהתאם לשיקול דעתו. בין יתר שיקוליו, יבחן בית המשפט המחוזי את השלכותיה של טענת המל"ל, לפיה נכותו של המבקש היא זמנית, על טענות המבקש לעניין מצבו הרפואי. יודגש כי אין לראות בהחלטה זו משום הבעת עמדה לגופה של הבקשה לעיון חוזר או לגופה של ההחלטה המקורית.

סוף דבר: הערעור מתקבל באופן חלקי, כמפורט לעיל. אין צו להוצאות.