רע"א 7885/96 מוסטפא אבו נאסר נ. שרות הבטחון הכללי

בפני בקשת העותר לחיוב המשיב, שירות הבטחון הכללי (להלן - השב"כ) בהוצאותיו בעתירה זו.

ביום 14.3.2000 הודיע העותר במענה לשאלת בית המשפט, כי הוא מסכים למחיקת העתירה, אך הוא עומד על חיוב המשיב בהוצאות, נוכח פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 5100/94.

המשיב מתנגד לחיובו בהוצאות, ואלה נימוקיו בתמצית:

המשיב טוען כי בית משפט זה, אשר דן בעתירה, לא קבע מעולם כל ממצא בשאלה האם היתה הצדקה לשימוש בכוח כלפי העותר. בפועל, טוען המשיב, לא ניתן בעתירה זו אף צו על תנאי, כך שאין כל אינדיקציה להצדקה בהגשתה.

טענה נוספת היא, כי אף עתירות נוספות הדומות לזו נדחו בשל היותן תיאורטיות, ללא חיובו של המשיב בהוצאות.

לבסוף טוען המשיב, כי אף בבג"ץ 5100/94, הועד הציבורי נגד עינויים נגד ממשלת ישראל (טרם פורסם) לא נפסקו לחובתו הוצאות, ומקל וחומר שאין לעשות כן אף בענייננו.

בעתירה זו קבל העותר על כך כי חוקרי המשיב טלטלו אותו, הכריחו אותו לבצע תרגילי כושר כאשר הוא נתון באזיקים, מנעו ממנו שינה בת שש שעות לפחות וכן החזיקוהו כאשר הוא יושב על שרפרף נמוך כאשר זרועותיו מתוחות לאחור, ידיו כבולות מאחורי גבו, על ראשו מושם שק ומוסיקה חזקה מושמעת באוזניו ללא הרף.

בפסק הדין בבג"ץ 5100/94, הועד הציבורי נגד עינויים נגד ממשלת ישראל (טרם פורסם), נפסק כי שיטות החקירה הנזכרות לעיל אינן כדין וכי למשיב ולחוקריו אין סמכות להפעילן. אכן, בעתירה זאת לא נקבע כל ממצא בעניין חוקתיותם של האמצעים בהם נקט המשיב כלפי העותר. עם זאת, ראוי לציין כי המשיב עצמו לא הכחיש את עצם השימוש באמצעים לה טען העותר.

במצב עניינים זה, וכאשר אין כל יסוד בנתונים שבפני להבחין בין האמצעים שננקטו כלפי העותר במקרה דנן לבין האמצעים שננקטו על ידי חוקרי המשיב כלפי העותרים בבג"ץ 5100/94, יש לקבוע, לעניין חיוב המשיב בהוצאות, כי אכן היה צידוק בהגשתה של העתירה בעת שזו הוגשה וכי מן הדין הוא כי המשיב יישא בהוצאות העותר (השווה: בג"ץ 2928/96, קראג'ה ואח' נגד שירות הבטחון הכללי (טרם פורסם)).

אולם, בשים לב לשלב המוקדם יחסית בו הגיעה העתירה אל סיומה ולחסכון בזמנו של בית המשפט, אני מורה כי המשיב ישלם לעותר סך של 1,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום המצאת החלטה זו ועד לביצוע התשלום בפועל.