פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7889/15
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
אלפיניש סאלם
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. עו"ד אבי לוטן
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בבאר שבע בת"א 50973-06-15 מיום 20.10.2015 שניתנה על-ידי השופט י'
פ' אקסלרד
בשם המבקש:
עו"ד רון פסקא
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 20.10.2015 בת"א 50973-06-15 (השופט י' פ' אקסלרד ), בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש לפטור אותו מחובת תשלום אגרת בית משפט, כמפורט להלן.
רקע
2.
החלטת בית המשפט המחוזי סדורה, בהירה, מפורטת ומנומקת. להלן, בתמצית שבתמצית, עיקרי הדברים הצריכים לצורך הכרעה בבקשה. המבקש נפגע בשנת 2000 בתאונת דרכים שהותירה אותו משותק בפלג גופו התחתון. בגין מעורבותו בתאונה זו הורשע המבקש בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, שיבוש הליכי משפט, וניסיון לקבל דבר במרמה (בשתי העבירות האחרונות הורשע לאחר שמסר גרסה כוזבת לפיה לא הוא נהג במכונית בעת התאונה, ובכך ביקש להונות את חברת הביטוח ולזכות בפיצויים שאינו זכאי להם). המבקש הגיש תביעה כספית לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, נגד חברת הביטוח שביטחה את מכוניתו, ולחלופין נגד 'קרנית'. בהליך זה, שבו היה המבקש מיוצג על-ידי המשיב 2 (להלן: לוטן ), הגיעו הצדדים להסכם פשרה לפיו חברת הביטוח תפצה את המבקש בגין נזקיו בסך של כ-2 מיליון ₪. ביום 23.2.2009 ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין.
3.
ביוני 2015 הגיש המבקש תביעה נגד לוטן על סך של 7 מיליון ₪, היא התביעה העומדת במוקד ההליך דנן, במסגרתה טוען המבקש כי לוטן התרשל בייצוגו, וכתוצאה מכך נפסק לו פיצוי בסכום בשיעור נמוך בהרבה מזה שהיה זכאי לו. לצד התביעה הגיש המבקש בקשה לפטור מאגרת בית משפט, וטען כי מצבו הכלכלי הקשה אינו מאפשר לו לשלמהּ מן הטעמים הבאים: נכותו, שבגינה הוא אינו מסוגל לעבוד לפרנסתו; הוא אב ל-8 ילדים, כולם סמוכים על שולחנו; אין לו הכנסה נוספת למעט הקצבאות אותן הוא מקבל מאת המוסד לביטוח לאומי; ואין לו מקור כלכלי אחר בו יוכל להסתייע לשם תשלום האגרה. מנגד , לוטן טען כי דין הבקשה להידחות שכן המבקש לא פרש תמונה מלאה על אודות מצבו הכלכלי, כנדרש בדין, ולא עמד בחובתו להראות כי מיצה את כלל האפשרויות האחרות לשם גיוס סכום הכסף הנדרש. לעניין עילת התביעה מנה לוטן שורה של טעמים המלמדים כי זו אינה מגלה עילה המצדיקה מתן פטור מאגרה.
4.
בהכרעתו נדרש בית המשפט המחוזי לשני השיקולים המרכזיים שיש לבחון בבקשות לפטור מאגרה בהתאם לתקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות ) – יכולתו הכלכלית של המבקש ועילת התביעה. לעניין יכולתו הכלכלית של המבקש קבע בית המשפט המחוזי כי "בקשתו של התובע, כפי שהוגשה לבית המשפט, לא עמדה בחובת הפירוט כדרישת החוק והפסיקה" (פסקה 26). יחד עם זאת, לאחר שסקר את עיקרי החקירה הנגדית שנחקר המבקש לפניו על אודות מצבו הכלכלי, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה "כי המבקש הניח, הגם באופן מינימלי, את התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת מצבו הכלכלי הרעוע" (פסקה 27). לצד זאת ציין בית המשפט המחוזי את העובדה שהמבקש שכר את שירותיו של עו"ד פרטי, מבלי שסיפק הסבר מניח את הדעת כיצד בכוונתו לממן את הייצוג המשפטי. לעניין עילת התביעה קבע בית המשפט המחוזי, "בזהירות המתחייבת משלב זה של ההליך" , כי עילות התביעה שפירט המבקש בתביעתו "אינן נקיות מספקות" (פסקה 29). ראשית , נוכח העבירות הפליליות בהן הורשע המבקש, לא ניתן לשלול על הסף את טענת לוטן כי סביר להניח שבעת התאונה לא היה למבקש כיסוי ביטוחי, ולמרות זאת עלה בידו של לוטן להשיג למבקש פיצוי בסכום לא מבוטל. שנית , לא ניתן להתעלם מהעובדה שהתביעה הוגשה למעלה מ-6 שנים לאחר שניתן פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה, ואת העובדה שהמבקש לא הגיש עד היום תביעה לביטול הסכם זה. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי סבר "כי אין לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי התביעה של המבקש" , ואין בספקות שהועלו "כדי לשלול את זכותו של המבקש להגיש התביעה ואת זכות הגישה לערכאות השמורה לו" (שם). נוכח האמור קבע בית המשפט המחוזי כי "האיזון הראוי... יושג באמצעות חיובו של המבקש בתשלום מחצית האגרה בגין התביעה שהוגשה" (פסקה 30).
מכאן הבקשה שלפנַי.
5.
לטענת המבקש, החלטת בית המשפט המחוזי להפחית את סכום אגרת בית המשפט כדי מחצית אינה מסייעת בידו, שכן ידו אינה משגת לשלם סכום כסף זה, וההחלטה שקולה לדחיית בקשתו. לטענתו, משהגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי מצבו הכלכלי קשה, וכי תביעתו מגלה עילה, כי אז היה עליו לפטור אותו מתשלום אגרה באופן מלא. לדבריו, "כל מסקנה אחרת חוטאת למציאות המשפטית ופוגעת בזכות הגישה לערכאות – זכות חוקתית מהמעלה הראשונה" .
דיון והכרעה
6.
בטרם דיון לגופו של עניין, אבקש להתייחס לאופן התנהלותו של המבקש למן מתן ההחלטה על-ידי בית המשפט המחוזי ועד להגשת הבקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי על המבקש לשלם את האגרה בתוך 20 יום ממתן ההחלטה, ואם לאו יורה על מחיקת התביעה. ביום 9.11.2015, בתכוף לפני חלוף 20 הימים, הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטה, שלאחריה הוגשו שורה של בקשות נוספות שעניינן עיכוב ביצוע ההחלטה. בקשות אלו נמחקו בסופו של דבר לבקשת המבקש, נוכח הגשת הבקשה לרשות ערעור, שהוגשה ביום 19.11.2015 – שוב, 'ברגע האחרון'. מנגד, הגיש לוטן בקשה למחיקת התביעה לאחר שהמבקש לא שילם את האגרה במועד שנקבע.
7.
בהחלטתו מיום 1.12.2015 ציין בית המשפט המחוזי כי משהוגשה בקשת רשות ערעור אין זה בסמכותו להורות על עיכוב ביצוע, וכי עליו לפנות בעניין לבית משפט זה. יחד עם זאת, כדי לא לייתר את הדיון בבקשת רשות הערעור, וכדי שלא להעמיד את בית המשפט הזה לפני עובדה מוגמרת, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למחיקת התביעה, ונתן למבקש ארכה של 7 ימים נוספים לתשלום האגרה, קרי – עד ליום 8.12.2015. ביום 7.12.2015 – פעם נוספת, 'ברגע האחרון' – הגיש המבקש בקשת עיכוב ביצוע לבית משפט זה, בגדרה ביקש "להאריך את המועד לתשלום האגרה באופן שהמועד שנקבע בהחלטה מיום 20.10.215 יימנה החל מהמועד בו תינתן החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור" . משהוגשה הבקשה בסמוך לפקיעת מועד הארכה שנתן בית המשפט המחוזי, וכדי שאוכל להידרש לבקשת רשות הערעור ברצינות הנדרשת, נאלצתי ליתן (בהחלטתי משלשום) צו ארעי המעכב את ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.
8.
הנה כי כן, התנהלותו של המבקש מדברת בעד עצמה. שלוש פעמים הגיש את בקשותיו 'ברגע האחרון', 'גורר רגליו', עתותיו בידיו, מציב עובדות מוגמרות לפני בית המשפט המחוזי ולפנַי. רק לפנים משורת הדין נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת עיכוב הביצוע שהגיש המבקש (אף שעל פני הדברים לא היה הדבר בסמכותו), כדי שלא תקופח זכותו להגשת בקשה לרשות ערעור על החלטתו. לא כך צריך לנהוג מי שחושש לפגיעה בזכותו לגישה לערכאות. רק מטעם זה ראוי לדחות את הבקשה.
9.
מכל מקום, ולמען הזהירות, ראיתי לנכון לדון בבקשת רשות הערעור לגופה. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות.
10.
כאמור, בעל הדין המבקש פטור מאגרה נדרש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: הראשון , אי-יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה; השני , תביעה המגלה עילה, כזו שעל פניה אינה חסרת סיכוי. "כיוון שעל מבקש הפטור מתשלום אגרה לעמוד בשני התנאים שצוינו, די בכך שנמצא כי הוא אינו עומד באחד התנאים, כדי שלא יינתן לו הפטור" (בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014) פסקה 7).
11.
אכן, מבחינה 'טכנית', עמד המבקש בשני התנאים. עלה בידו להוכיח כי מצבו הכלכלי קשה, אף כי "בראיות מינימליות" , וכמו כן לא נקבע כי תביעתו אינה מגלה עילה. יחד עם זאת, אין בכך כדי לזכותו באופן 'אוטומטי' בפטור מלא מאגרה, כבקשתו. הוראת תקנה 14(ג) לתקנות קובעת במפורש כי אם ראה בית המשפט שהתקיימו התנאים הרלבנטיים "רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה " (ההדגשה הוספה). לאמור, ומסקנה זו מתחייבת גם מן השכל הישר, לבית המשפט נתון שיקול הדעת באיזו מידה לפטור את המבקש מתשלום אגרה, אם בכלל. כפי שקבע בית המשפט המחוזי (ועל קביעות אלו לא חלק המבקש), שאלת יכולתו הכלכלית של המבקש ועילת התביעה אינן חפות מקשיים. המבקש לא הניח תשתית מלאה ומפורטת כנדרש לעניין יכולתו הכלכלית, והדבר מעורר חשש לא מבוטל כי דבריו בהקשר זה אינם כנים, בלשון המעטה. בנוסף, אין מדובר בעילת תביעה שסיכוייה גבוהים באופן מיוחד, כזו המטה את כפות המאזניים באופן מובהק לטובתו של המבקש. אדרבה, ספק רב אם אמנם היה זוכה המבקש לסכום הכסף אותו הוא מציין בתביעתו, בשים לב לעבירות הפליליות בהן הורשע. נוכח האמור דומני כי בית המשפט המחוזי הלך כברת דרך ארוכה, כאשר פטר את המבקש מתשלום מחצית סכום האגרה.
12.
סיכומם של דברים: הבקשה נדחית; המבקש ישלם את סכום אגרת בית המשפט שקבע בית המשפט המחוזי עד ליום 15.12.2015. אם לא יעשה כן, יהא רשאי בית המשפט המחוזי להורות על מחיקת התביעה.
משלא נתבקשה תגובה, ורק מטעם זה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ח בכסלו התשע"ו (10.12.2015).
ש ו פ ט