פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7891/21
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקשים:
1. יהונתן אברהם חצרוני
2. אליענה חצרוני
נ ג ד
המשיב:
שוב ושות' משרד עורכי דין
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' דותן) מיום 11.10.2021
בע"א 40542-09-21
בשם המבקשים:
עו"ד עינבל דריי
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' דותן ) מיום 11.10.2021 בע"א 40542-09-21 במסגרתו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופט ר' נבון ) מיום 28.7.2021 בת"א 42066-06-21. בפסק דינו קיבל בית משפט השלום את בקשת המשיבים למינוי בורר בהתאם לסעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968.
1.
המבקשים הם יורשיה של המנוחה דבורה חצרוני (להלן: המנוחה ), שהייתה הבעלים של נכס מקרקעין בכפר שלם בתל אביב (להלן: הנכס ). בשנת 1995 התקשרה המנוחה בהסכם קומבינציה עם חברת סביוני טופז בע"מ (להלן: היזם ) להקמת פרויקט מגורים בנכס. בשנת 2004 התקשרה המנוחה עם המשיבים, באמצעות מיופה כוח, וביקשה למסור להם את הטיפול בנכס ובהליך משפטי שהגיש היזם נגדה. בהמשך לכך, במהלך חודש אוגוסט 2004 חתמה המנוחה על מספר הסכמי שכר טרחה , שבכל אחד מהם נכלל סעיף בוררות. המנוחה הלכה לעולמה בשנת 2006, והמשיבים המשיכו לייצג את יורשיה בהליכים המשפטיים מול היזם. בשנת 2010 באה המחלוקת בין היזם ליורשי המנוחה (ובכללם המבקשים) על פתרונה ונחתם בין הצדדים הסכם קומבינציה שני (להלן: הסכם הקומבינציה ). במסגרת ההסכם נקבעו הוראות לעניין חלוקת שכר הטרחה בין המשיבים לבין באי-כוח היזם בגין מכירת הדירות שייבנו בנכס. בחלוף השנים הושלמה הבנייה בנכס, ובעקבות זאת נתגלעו מחלוקות בין המבקשים למשיבים ביחס לתשלום שכרם. על כן הוגשה על ידי המשיבים לבית משפט השלום בקשה למינוי בורר בהסתמך על תניית הבוררות שבהסכם שכר הטרחה.
2.
המבקשים טענו כי אין מקום למנות בורר ואין הסכם בוררות בתוקף, נוכח מכתב הבהרה להסכם הקומבינציה שנערך על ידי המשיבים ביום 26.12.2010 (להלן: מכתב ההבהרה ), אשר מבטל את כל תניות הסכמי שכר הטרחה משנת 2004. בית משפט השלום דחה את טענתם וקבע כי הסכם שכר הטרחה הראשון עליו חתמה המנוחה בשנת 2004 מחייב גם את המבקשים כיורשיה, וכי אין במכתב ההבהרה משום הסכם חדש. מכתב ההבהרה משקף את מחויבות הצדדים להסכמי שכר הטרחה, כולל תניית הבוררות הכלולה בהם. בהמשך לכך מונתה עו"ד דורית כרמלי לשמש כבוררת במחלוקת שבין הצדדים.
3.
על החלטת בית משפט השלום הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בה שבו וטענו כי מכתב ההבהרה משנת 2010 ביטל את תניות הסכם שכר הטרחה הראשון, לרבות תניית הבוררות הכלולה בו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בציינו כי לא מתקיימים החריגים המצדיקים התערבות בפסק דין בענייני בוררות. מעבר לכך, לגופם של דברים ציין בית המשפט כי אין בלשונו של מכתב ההבהרה כל אינדיקציה לכך שביטל את הסכם שכר הטרחה על תניותיו השונות, כולל תניית הבוררות.
4.
מכאן הבקשה שלפנַי, בה המבקשים שבים וטוענים בשלישית כי מכתב ההבהרה משנת 2010, שאינו כולל תניית בוררות, בא חלף הסכם שכר הטרחה הראשון. עוד נטען כי מיופה הכוח שחתם בשמה של המנוחה על הסכם זה בשנת 2004, לא היה מוסמך לעשות כן.
5.
לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין של בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, הגעתי למסקנה כי טענות המבקשים אינן מעלות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים המחייבת הכרעה וכי לא מתעורר חשש לעיוות דין. לפיכך, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הבקשה נדחית.
משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"א בכסלו התשפ"ב (25.11.2021).
ש ו פ ט