רע"א 790/09 אחים שאקי בע"מ נ. עיריית הרצליה

1.

לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא-השופטת א' קובו, כב' סגנית הנשיא-השופטת מ' רובינשטיין, כב' השופטת ע' צ'רניאק), לפיו נדחה ערעורן של המבקשות והתקבל ערעורה של המשיבה על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' אלמגור), במסגרתו התקבלה באופן חלקי תביעת המבקשות להשבת דמי ארנונה.

2.

מההחלטות המפורטות לעיל עולה שהמבקשות מחזיקות בנכס המשמש כאולם שמחות המצוי בתחום שיפוטה של המשיבה. המבקשות הגישו תביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, שעניינה השבת דמי ארנונה שנגבו שלא כדין על-ידי המשיבה. טענתה העיקרית של המבקשות נגעה לכך שהמשיבה הטילה צו ארנונה בשנת 1986-1987 שלא כדין ולכן כל העלאות שיעורי הארנונה ממועד זה ואילך, המתבססות על שיעור דמי הארנונה משנת 1986, נקבעו שלא כדין. בנוסף, השיגו המבקשות על חישוב היקף השטחים בגינן חויבו בדמי ארנונה. בית משפט השלום קיבל את התביעה בחלקה, והורה למשיבה להשיב למבקשות את דמי הארנונה שנגבו ביתר בין השנים 1996-1999.

3.

המבקשות והמשיבה כאחד ערערו על פסק-הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. במסגרת ערעורן השיגו המבקשות על קביעותיו של בית משפט השלום, וכן טענו שיש לקבל את תביעת ההשבה במלואה. מאידך, טענה המשיבה בערעורה כי צווי הארנונה לשנים 1986-1987 ניתנו כדין, והשיגה על קביעת בית משפט השלום ביחס לגבייה ביתר שמקורה בחישוב השטח נשוא דמי הארנונה. במסגרת פסק-דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי נוכח בחינת המרכיבים השונים של סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 ויישומה של דוקטרינת הבטלות היחסית, יש להביא בחשבון שהמבקשות מסתמכות על אירועים משנת 1986-1987. לאור השיהוי הרב בהגשת תביעת ההשבה, דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקשות, וקיבל את ערעור המשיבה. לשם השלמת התמונה יש לציין שהיועץ המשפטי לממשלה מצא לנכון להציג את עמדתו בנושא, אליה התייחס בהרחבה בית המשפט המחוזי בפסק-דינו.

4.

בבקשה דנן טוענות המבקשות, כטענה מקדמית, כי המותב בפניו התקיימו הדיונים בבית המשפט המחוזי, אינו זהה למותב שנתן את פסק-הדין. נימוק זה לדידם מצדיק את קבלת הבקשה דנן. המשיבה בתגובתה התמקדה בטענה זו ולא התייחסה לטענות שהועלו על-ידי המבקשות לגופן. עמדתה של המשיבה כי היא מותירה את השבת הדיון לבית המשפט המחוזי לשיקול דעתו של בית משפט זה, כך שפסק-דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל והערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום ישוב להחלטת המותב שבפניו נערך הדיון. בנוסף, מבקשת המשיבה להבהיר כי לגופו של עניין לא נפל כל פגם בפסק-הדין.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה סבורה אני כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ויש לקבל את הערעור

כך שפסק-דינו של

בית המשפט המחוזי יבוטל והתיק ישוב למתן פסק-דין על-ידי ההרכב שבפניו נדון .

6.

תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) מאפשרת את החלפת המותב בערכאה הדיונית גם לאחר שנשמעו עדויות. כמו כן, המשכת המשפט מהשלב בו הותירו המותב הקודם הושארה לשיקול דעתו של המותב החדש. תקנה 177 מגלמת איזון בין שיקולי צדק ובין יעילות הדיון. היינו, בין חשיבות בירור ההליך והכרעתו על-ידי אותו מותב, ובין חשיבות סיומו המהיר של המשפט ועל כן ניהולו מבלי לשוב על חלקים מסוימים פעם נוספת (ראו: ע"א 9099/96 ידיעות אחרונות נ' פירסטנברג , פ"ד נג(5) 1 (1999)). יחד עם זאת, על-אף שתקנה 177 מאפשרת חילופי גברי במותב, הרי הלכה פסוקה היא שיש לפרשה בצמצום בשל סטייתה מהעיקרון המחייב את ניהולו של המשפט בפני אותו מותב. לכן נקבע שחילופי גברי במותב יערכו רק נוכח מניעה ממשית מצד השופט שבפניו התנהלו הדיונים במשפט (בג"ץ 6334/96 אליהו נ' בית-הדין הרבני האזורי בתל-אביב , פ"ד נג(2) 153 (1999); דנ"א 21/89 כהן נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מה(3) 449 (1991))).

7.

תקנה 177 אומנם עוסקת בחילופי גברי לפני הערכאה הדיונית, אך נפסק זה מכבר כי התקנה אינה שוללת חילופי גברי בשלב הערעור, ונקבע כי מתבקש היקש מהמצב בערכאה הדיונית לערכאת הערעור (ראו: ע"א 270/86 פסח רגובי נ' תנובה,

פ"ד מה (2) 485 (1991)

(להלן: פרשת רגובי )). בהקישנו מתקנה 177 לסוגיה דנן ולאור השיקולים המגולמים בגדרה, יש ליתן את הדעת לכך שהצורך בשמירה על אותו מותב לאורך כל שלבי המשפט במסגרת הערעור הינו חשוב פחות. זאת, מאחר שעל-פי רוב ערכאת הערעור עוסקת בעיקרה בטיעונים משפטיים, להבדיל מהדיון בערכאה הדיונית אשר בית המשפט נדרש לשמיעת ראיות והתרשמות מעדים. לכן, לאור טעם זה, לכאורה, נראה שמקל וחומר ניתן לשנות את המותב של ערכאת הערעור, שאינה נדרשת כאמור לקביעות עובדתיות כדרך קבע ולא להערכת מהימנות (ראו: פרשת רגובי ). מאידך, דווקא השיקול בדבר יעילות הדיון, מטה את הכף לעריכת הדיון בערעור פעם נוספת. הקושי בשינוי המותב שעשוי להתעורר בערכאה הדיונית, אינו מתעורר באופן דומה בערכאת הערעור. בעוד שבערכאה הדיונית, השומעת עדים לפעמים לאורך מספר ישיבות, שינוי המותב עלול לסרבל את ההליך וליצור קשיים במתן פסק-הדין, ערכאת הערעור, כאמור, אינה נדרשת לממצאים עובדתיים ולהתרשמות מעדים, לכן על-פי רוב מתקיימים דיונים בודדים, וככלל לא מוזמנים עדים. לפיכך נראה כי קיום הדיון בערעור פעם נוספת אינו מעכב באופן משמעותי את סיום ההליך, ואף אינו פוגע יתר על המידה ביעילותו.

8.

לצד שיקולים אלו יש גם ליתן את הדעת לצורך לשמור על אמון הציבור בבתי המשפט ומראית פני הצדק, נוכח שינוי מותב. ראוי להמעיט ככל שניתן בחילופי גברי במותבים במיוחד לאחר שבעלי הדין שטחו את טיעוניהם במהלך הדיון בפני מותב מסוים, ועלול לתפישתם להיווצר הרושם כי המותב שונה כלאחר יד מבלי שהסכימו לכך או אף יודעו על כך (ראו: ע"א 1556/06 יבנה תעשיות בניינים בע"מ נ' דותן (טרם פורסם, 15.04.07) (להלן: פרשת יבנה )).

האיזון בין השיקולים השונים טרם הוכרע באופן עקרוני, אך נראה כי יש ליתן משקל לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (השוו: פרשת יבנה ; פרשת רגובי ). מכל מקום, במקרה דנן ניתנה הסכמת המשיבה להשבת הדיון בפני בית המשפט המחוזי ולכן מקרה זה אינו מעורר התלבטות.

9.

משכך, בהתאם להסכמת המשיבה ועל-פי הסדר הטוב ומראית פני הצדק, הוחלט לקבל את הערעור

כך שפסק-דינו של

בית המשפט המחוזי יבוטל והתיק ישוב למתן פסק-דין על-ידי ההרכב שבפניו נדון . במידה ולא ניתן יהיה ליתן פסק-דין על-ידי המותב שבפניו נערך הדיון, לא יהיה מנוס מלשמוע את הערעור בפני הרכב אחר.

10.

לאור הנסיבות אין צו להוצאות.