רע"א 7905/10 סמי אוחנה נ. שומרה חברה לביטוח בע"מ

1.

ביום 26.11.08 נהג המבקש במכוניתו בדרכו למקום עבודתו. בשלב כלשהוא סטה המבקש מדרכו והתנגש במשאית שחנתה בצד הדרך (להלן: התאונה ). המבקש אושפז בבית החולים רק למחרת, או אז התברר כי הוא לקה באוטם/אירוע מוחי. כיום נכותו של המבקש היא בשיעור של 100% והוא מאושפז כחולה סיעודי במוסד גריאטרי.

אין חולק כי התאונה היא תאונת דרכים וכי המשיבה חייבת לפצות את המבקש בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, כמבטחת הרכב.

2.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. הוועדה הרפואית שדנה בעניינו של המבקש קבעה כי הוא לוקה בנכות של 100% בגלל המיפלגיה ימנית וכן בנכות של 100% בגלל אפזיה. סעיף 26 לדו"ח הוועדה נרשם, בין השאר, כי "הוועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר גרוס מיום 25.12.09 ומקבלת את מסקנותיה ואף מעלה את סימן של אחוזי הנכות..." (כך במקור). ד"ר גרוס, כך הוברר, פעלה כמומחית רפואית מטעם המבקש, וחוות דעת רפואית מטעמה אף צורפה לכתב התביעה, למרות שמדובר בתאונת דרכים.

3.

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה אם ראוי להסתמך על קביעת המוסד לביטוח לאומי כקביעה המחייבת, או שמא מוצדק להתיר הבאת ראיות לסתור לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). בפרט נחלקו הצדדים ביניהם בשאלת הקשר הסיבתי בין נכותו של המבקש לבין התאונה, לאמור: אם התאונה היתה גורם בלעדי או חלקי לנכות. כן נחלקו הצדדים בשאלת מצבו של המבקש עובר לתאונה, ובשאלת תוחלת חייו במצבו הנוכחי ו/או אלמלא התאונה.

4.

בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ש' ברלינר ) החליט לקבל את הבקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, ולאפשר את בדיקתו של המבקש על ידי מומחה רפואי של בית המשפט, "לצורך הבאת הערכה רפואית לגבי כל הנתונים הצריכים לעניין, עד כמה שאפשר לבררם". בית המשפט פירט מספר נימוקים להחלטתו. ראשית , זקף בית המשפט לחובת המבקש את דבר צירוף חוות הדעת של ד"ר גרוס לכתב התביעה; שנית , נקבע כי יש לראות בהחלטת הוועדה הרפואית משום הסתמכות יתר על חוות רפואית שהוגשה מטעם המבקש-התובע. הודגש כי בפני הוועדה לא הוצגה העמדה הרפואית של הצד שכנגד, הנתבעת. שלישית , נקבע כי ישנם "נתונים מספיקים" להראות שמצבו הרפואי של המבקש עובר לתאונה "אפשר שהיתה בו בעייתיות מסוימת המשליכה על אופן קביעת הפיצויים בגין התאונה". בית המשפט הפנה לעניין זה לרישום במסמכים שהובאו בפניו, לפיו המבקש "במשך 3 ימים טרם קבלתו, הרגיש לא טוב, מבולבל, הקאות, ירידה במצב ההכרה. יום טרם קבלתו עבר תאונת דרכים". צוין לעניין זה שקיימת אפשרות "שהתופעות הקשורות לבעיה שמקורה בנתונים המביאים לאוטם... היו קיימות עוד קודם לתאונה". בית המשפט הוסיף וקבע כי נדרש מומחה רפואי לצורך בירור תוחלת החיים, הן אלמלא התאונה הן בעקבות התאונה. לאור האמור, מינה בית המשפט ממומחה רפואי מטעמו. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

5.

המבקש טוען כי בית המשפט שגה כשסטה מן הכלל לפיו ההיתר להביא ראיות לסתור יינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן. המבקש טוען כי בשל טעות של המזכירות, תגובתו המפורטת לבקשת המשיבה להביא ראיות לסתור, לא הובאה בפני בית המשפט, ומשנתברר הדבר, עיין בית המשפט בתגובה "קלות" והכתיב את החלטתו ללא שמיעת טיעונים מפורטים. המבקש יוצא כנגד כל אחד מנימוקי ההחלטה, וטוען, בין השאר, כי התעודה הרפואית של ד"ר גרוס אינה בבחינת חוות דעת רפואית, וכי מכל מקום אסור היה לדון את המבקש לחובה בשל צירופו של המסמך לכתב התביעה. עוד טוען המבקש, כי חלק ניכר מן הנפגעים מופיעים לפני וועדות הביטוח הלאומי כשהם מצוידים בחוות דעת פרטיות. מתן היתר להביא ראיות לסתור בכל אחד ממקרים אלה, כך נטען, ירוקן למעשה מתוכן את הוראת סעיף 6ב לחוק הפיצויים. המבקש סבור כי קביעת הוועדה הרפואית בעניינו ניתנה לאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי רפואי עצמאי. לבסוף טוען המבקש כי הנתונים הבעייתיים אליהם הפנה בית המשפט, בדבר מצבו של המבקש עובר לתאונה, עמדו כולם לנגד רופאי הוועדה הרפואית. לשיטתו, החלטת הוועדה נעשתה, ככל הנראה, בהסתמך על הקביעה האובייקטיביות של תוצאות ה- C.T ושל ה- M.R.I לפיהן מדובר בדיסקציה חבלתית, המתאימה לחבלת ראש בתאונת דרכים.

6.

לאחר ששקלתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי אין להיעתר לבקשתו. כידוע, נתונה לבית המשפט הסמכות להתיר לבעל דין, במקרים חריגים להביא ראיות לסתור קביעה בדבר דרגת נכות "אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת" ומטעמים מיוחדים שיירשמו. במקרה דנן, מצא בית המשפט קמא כי נתקיימו טעמים כאלה, והם פורטו בהחלטתו. בין שאר הטעמים ציין בית המשפט את החשש כי הוועדה הרפואית הושפעה מחוות הדעת הרפואית שהוגשה לה על ידי המבקש-התובע, תוך פגיעה בצד שכנגד. לעניין זה כבר הובהר כי "תקנות המומחים אוסרות המצאת חוות דעת מטעם הצדדים למומחה שנתמנה על ידי בית המשפט. הצגת חוות הדעת בפני הוועדה הרפואית אינה מתיישבת עם התכלית הזאת. פעולה שכזו אינה מתיישבת גם עם התכלית התחיקתית המוצאת לה ביטוי בסעיף 6ב לחוק הפיצויים, שעניינה הסתמכות על חוות דעת אובייקטיבית, להבדיל מחוות דעת מטעם אחד מן הצדדים" (אליעזר ריבלין תאונות הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים 504 (מהדורה שלישית, 1999). הסתמכותה של הוועדה הרפואית על חוות דעת כזו שהוצגה לה, עשויה לשמש – במקרים מסוימים – נימוק למתן היתר להבאת ראיות לסתור. במקרה דנן, הוסיף בית המשפט וציין כי קיימת בעייתיות במצבו הרפואי של המבקש עובר לתאונה, וכי נדרש בירור נוסף של סוגיה זו על ידי מומחה מטעם בית המשפט. עוד נמצא טעם לפגם בצירוף המסמך הרפואי לכתב התביעה שהוגש לבית המשפט. צירופם של טעמים אלה,

די בו כדי להותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.