רע"א 7908/10 שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ נ. א. עידן חדש בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ד' סלע ) בע"א 20453-12-09 מיום 6.9.2010 בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (השופט ד' מאזן ) אשר חייב אותה לשלם למשיבה סך של 168,934 ש"ח וכן שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.

רקע וההליך לפני בית משפט השלום

1.

המשיבה הגישה תביעה לבית משפט השלום בקריות בה עתרה לחיוב המבקשת בתשלום סך של 168,934 ש"ח בגין שירותי הובלה ופינוי פסולת אותם ביצעה לטענתה עבור המבקשת.

המבקשת טענה כי אין כל יריבות בינה לבין המשיבה שכן מעולם לא נערך הסכם ביניהן לאספקת השירותים האמורים. לטענתה, במהלך תקופה מסויימת היא שילמה למשיבה סכומים שונים וזאת בשל בקשת חברה אחרת, חברת ג.ד.כ. שירותי הובלה (1994) בע"מ (להלן: חברת ג.ד.כ ), שעימה היא התקשרה בהסכם לאספקת אותם השירותים, להמחות את התשלומים בגין אספקת שירותי פינוי הפסולת וההובלה למשיבה. המבקשת הוסיפה וטענה כי עבודות ההובלה בוצעו על ידי חברת ג.ד.כ וכי זו הונתה את המבקשת על ידי דיווח על מספר הובלות הגבוה מזה שבוצע בפועל. לטענתה, על רקע זה נערך בשלב מסוים הסכם בינה לבין חברת ג.ד.כ בו הוסכם כי מודד מוסמך מטעמה יחשב את מספר ההובלות וכי על פי חישוב זה תשלם המבקשת לחברת ג.ד.כ. כן הוסכם בהסכם מאוחר זה כי "הוצאו בגין פינוי פסולת 36 הובלות". הסכם זה, לשיטת המבקשת, הסדיר את המחלוקת שהתעוררה באשר למספר ההובלות ואין לחרוג ממנו.

המשיבה מצידה טענה כי היא סיפקה במקום חברת ג.ד.כ את שירותי ההובלה ופינוי הפסולת, כאשר חברת ג.ד.כ שימשה כקבלן משנה מטעמה.

2.

כאמור, בית משפט השלום קיבל את התביעה. בית משפט השלום קבע כי בין המבקשת למשיבה נכרת הסכם לאספקת שירותי הובלה ופינוי פסולת, תוך שהוא דוחה את טענת המבקשת בדבר העדר יריבות בינה לבין המשיבה. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי המבקשת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת טענתה בדבר זיוף שטרי המטען שעל בסיסם נקבע מספר ההובלות שבוצעו, ומשכך קיבל את טענת המשיבה באשר למספר ההובלות שבוצעו, תוך שהוא קובע כי טענה זו מבוססת על שטרי המטען שנחתמו על ידי המבקשת. לבסוף, קבע בית משפט השלום כי ההסכם המאוחר עליו ביקשה המבקשת להסתמך אינו מחייב את המשיבה שכן הוא נערך בין המבקשת לבין נציג חברת ג.ד.כ מבלי שהמבקשת טענה כי נציג זה היה נציג המשיבה. עוד נקבע בהקשר זה כי ממילא לא בוצעו המדידות שנקבע כי יש לבצען על פי ההסכם לצורך קביעת מספר ההובלות ועל כן אף אם היה הוא מחייב לא היה בכך כדי להביא לתוצאה שונה.

ההליך לפני בית המשפט המחוזי ופסק דינו

3.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור שבה המבקשת על טענותיה לפני בית משפט השלום. בנוסף, טענה כי בית משפט השלום שגה בניתוח הראויות והעדויות שהובאו בפניו וכי הדבר הביא אותו לקביעת ממצאים עובדתיים שגויים. עוד נטען כי בית משפט השלום טעה בקביעתו כי נכרת הסכם בין המבקשת לבין המשיבה וכי בית משפט השלום התעלם מאי עמידת המשיבה בנטל הוכחת מספר ההובלות בגינן דרשה תשלום.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בפסק דינו קבע בית המשפט כי אין המקרה נמנה על אותם מקרים חריגים בהם תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים ובקביעות מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. בנוסף, נקבע כי אף לגופו של עניין אין מקום להתערב בפסק הדין של בית משפט השלום. בכלל זאת, נתן בית המשפט המחוזי את דעתו לטענות השונות שהעלתה המבקשת באשר לנימוקים שהביאו את בית משפט השלום לקבוע כי נכרת הסכם בינה לבין המשיבה. כן התייחס בית המשפט המחוזי לטענת המבקשת בדבר אי עמידת המשיבה בנטל הוכחת מספר ההובלות. בהקשר זה קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת נמנעה מלזמן לעדות את נציגה אשר חתם על שטרי המטען וכי בית משפט השלום מצא את עדות העובד מטעם המבקשת אשר העיד בעניין זה כבלתי מהימנה. לבסוף, דחה בית המשפט המחוזי את טענות המבקשת בנוגע לקביעות בית משפט השלום באשר להסכם המאוחר, תוך שהוא קובע כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח כי נציג חברת ג.ד.כ אשר חתם על ההסכם שימש כשלוחה של המשיבה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקשת

5.

במסגרת בקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי בית המשפט המחוזי לא נתן את דעתו לטענותיה בנוגע לאי הוכחת מספר ההובלות על ידי המשיבה. המבקשת מוסיפה ומשיגה על דחיית גרסתה לפיה ההסכם המאוחר שנחתם בינה לבין המשיבה יישב את המחלוקת בנוגע למספר ההובלות. בהקשר זה טוענת המבקשת כי נציג חברת ג.ד.כ עימו נערך ההסכם הוצג כבעל הסמכות להתקשר בו ועל כן המשיבה מנועה מלהתכחש לפעולות שבוצעו על ידו לרבות החתימה על ההסכם. לבסוף, טוענת המבקשת כי נוכח התעלמות בית המשפט המחוזי מטענתה המרכזית הנוגעת לאי עמידת המשיבה בנטל ההוכחה המוטל עליה באשר לכמות ההובלות יש להגמיש את התנאים למתן רשות ערעור וכי ממילא מתעוררת שאלה החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים באשר לנטל ההוכחה המוטל על תובע.

דיון והכרעה

6.

דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא קבלת תגובת המשיבה. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק באותם מקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. בניגוד לטענת המבקשת, המקרה שלפניי אינו נמנה על אותם המקרים. טענות המבקשת תחומות כל כולן למסקנות שהוסקו על בסיס נסיבות המקרה הקונקרטיות וליישומה של הלכה שנדונה פעמים רבות על ידי בית משפט זה הנוגעת לנטל השכנוע ולנטל ההוכחה [ראו למשל: ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם,2.9.2010), פסקאות 12-10 לחוות דעתי]. אף אם נפלה טעות ביישום הלכה זו בנסיבות הקונקרטיות של המקרה (ואיני מכריע כי כך אכן הדבר), אין בכך כדי להקים עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו למשל: רע"א 732/05 האפוטרופוס הכללי נ' סלמה (לא פורסם, 4.1.2007), פסקה 16 לפסק הדין והאסמכתאות הנזכרות שם]. אוסיף ואציין כי בניגוד לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי לא התעלם מטענותיה בנוגע לאי עמידת המשיבה בנטל הוכחת מספר ההובלות. טענתה זו נזכרת בפסק הדין (סעיף 4.ב. לפסק הדין) ונדונה על ידי בית המשפט המחוזי תוך שהוא קובע בין היתר כי מאחר ששטרי המטען עליהם נסמכה המשיבה בתביעתה נחתמו על ידי נציג המבקשת שלא הובא לעדות על ידה אין מקום להתערב בקביעת בית משפט השלום בעניין (סעיף 7.ב. לפסק הדין).

7.

נוכח האמור, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.