רע"א 7916/06 ריאד ג'באלי נ. רבחי ג'באלי

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת נ' מוניץ ) במסגרת בקשת רשות ערעור (בר"ע 1054/06) על החלטת ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשם ר' קודסי ), בה דחה את בקשת המבקשים לביטול עיקולים וסגירת תיקי הוצאה לפועל שנפתחו בעניינם.

2.

אלה עיקרי העובדות הנדרשות לעניין: המבקשים והמשיבים, אחים זה לזה, הינם צדדים להסכם פשרה מיום 21.10.01, במסגרתו מכרו המשיבים למבקשים 1 ו- 2 את מלוא אחזקותיהם במבקשת 3 (להלן: חברת ג'באלי ). הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין במסגרת הליך המרצת פתיחה שהתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת (להלן: פסק הדין המוסכם ).

3.

סעיף 17 להסכם הפשרה קובע:

"17.

מיסים:

17.1

מוסכם כי צד א' יישא בכל המסים שיחולו על צד ב' כתוצאה מהסכם זה, לרבות אך לא רק בגין מס הכנסה, מס רווחי הון, מע"מ ודמי ביטוח לאומי, שיחולו על צד ב', במידה ויחולו, בעקבות העיסקה על צד ב', וזאת ללא הגבלה בסכום.

17.2

למען הסר ספק, מובהר בזאת, כי צד ב' זכאי לקבל את התמורה "נטו", כאשר בכל העלויות, המסים, האגרות וכיו"ב, החלים או הנובעים מן העסקה, יישא צד א'."

על פי ההסכם, צד א' הם המבקשים, וצד ב' הם המשיבים.

4.

בשנת 2005 נתקבלו שומות מס סופיות ברשויות המס בגין מכירת המניות שבוצעה על פי הסכם הפשרה. סכום המס עמד על סך כולל של 2,176,412 ₪. לאחר שהמשיבים הגיעו להסדר עם רשויות המס לתשלום השומות, הם פנו למבקשים כדי שאלה ישלמו את המיסים המגיעים מהם בהתאם לסעיף 17 להסדר הפשרה. פניותיהם לא הועילו, והם נאלצו לפנות להוצאה לפועל לצורך אכיפת חיובם של המבקשים.

5.

ראש ההוצאה לפועל נעתר לבקשת המשיבים, והורה על הטלת עיקולים כנגד המבקשים. בתגובה לכך, הגישו המבקשים בקשות לביטול העיקולים ולסגירת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדם. עיקר טענת המבקשים היתה, כי עניינן של בקשות המשיבים לביצוע פסק הדין הוא בחיוב כספי שלא פורש בפסק הדין שנתן תוקף להסדר הפשרה, ולכן מ דובר בחיוב שאינו ניתן לביצוע באמצעות הליכי ההוצאה לפועל, אלא שלצורך אכיפתו יש להגיש תביעה מתאימה לבית משפט מוסמך.

6.

ראש ההוצאה לפועל דחה את הבקשה לסגירת תיקי ההוצאה לפועל, וקבע כי כל עוד פסק הדין נשוא הסכם הפשרה לא בוטל, הרי הוא מחייב את כולי עלמא, לרבות את ראש ההוצאה לפועל.

7.

על החלטת ראש ההוצאה לפועל הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת, וטענו כי טעה ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו שלא לסגור את תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדם. זאת, מן הטעם העיקרי שסעיף 17 להסכם הפשרה, שאת ביצועו מבקשים המשיבים להוציא לפועל, עניינו בהצהרה בלבד לפיה המבקשים חבים בתשלום מיסים אשר יחולו על המשיבים בעקבות העיסקה נשוא הסכם הפשרה, זאת ותו לא. הצהרה כזו לא ניתן לבצע בהוצאה לפועל ללא פנייה נוספת לבית המשפט המוסמך כדי שיברר ויקבע את העובדות והנתונים הנדרשים לשומות המס. הסכם הפשרה לא הגדיר את סכום המיסים בו חבים המבקשים, אלא רק קבע כי שיעור המס ייקבע על ידי רשויות המס. במצב דברים זה, הדרך הנכונה למימוש הזכות הנטענת על ידי המשיבים על פי סעיף 17 להסכם הפשרה, הינה באמצעות הגשת תביעה מתאימה לבית המשפט המוסמך, על פי עילת הסכם הפשרה.

8.

המשיבים טענו כי אין מקום להתערבותו של בית המשפט בהחלטת ראש ההוצאה לפועל. קבלת בקשת המבקשים תהווה פגיעה בסופיות הדיון, ותביא לבזבוז משאבים יקרים של בית המשפט. כמו כן, היא תפגע בחופש ההתקשרות בין הצדדים. כן נטען, כי המבקשים העלימו מבית המשפט כי שלמו כבר כספים על חשבון חובם על פי סעיף 17 להסכם הפשרה, וחתמו על כתב התחייבות בו אישרו את חיובם נשוא מחלוקת זו, וויתרו על כל טענה ביחס לסכומים אלה. החיוב נשוא המחלוקת הוא ברור, ואינו טעון דיון בהליך שיפוטי נוסף. המשיבים הוסיפו, כי ניתנה למבקשים הזדמנות להשתתף גם בדיוני ההשגה שהגישו ביחס לסכום השומות, אך הם בחרו שלא להתייצב להם.

9.

בית המשפט המחוזי נתן רשות ערעור, אך דחה את הערעור לגופו. הוא קבע, כי סעיף 17 להסכם הפשרה אינו בגדר הצהרה בלבד, אלא נפקותו היא אופרטיבית, ולכן אין כל קושי בהוצאה לפועל של הוראותיו. המנגנון שנקבע בסעיף 17 הוא ברור דיו שכן שומות המס הנקבעות על ידי שלטונות המס הן המגדירות את שיעור המס. כל טענה שיש בפי המבקשים כנגד קביעת שלטונות המס צריך שתיעשה באפיקים הפתוחים בפניהם, בין על ידי הידברות עם שלטונות המס, בין על ידי טענת "פרעתי", ובין בדרך אחרת. לפיכך, פסק הדין המוסכם הוא מפורט וברור דיו לצורך הוצאתו לפועל. פרשנות זו מקדמת את תכליותיו העיקריות של חוק ההוצאה לפועל – לסייע לנושה לגבות את חובו במהירות וביעילות; להגן על החייבים, במסגרת הליך גביית החוב מהם; וכן להקנות הגנה על הקניין של הזוכה ולשמור על כבודו. לכל אלה מצטרף גם ערך סופיות הדיון. קבלת טענה בדבר העדר סמכות לראש ההוצל"פ להוציא לפועל פסקי דין שניתנו על בסיס הסכמי פשרה, עלולה לסכל את תכליות חוק ההוצאה לפועל, ודבר זה אין להתיר. על יסוד שיקולים אלה נדחה הערעור בבית המשפט המחוזי.

10.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, בגידרה חוזרים המבקשים על עיקרי טענותיהם שנטענו בבית המשפט המחוזי, ובעיקר על הטענה כי סעיף 17 מהווה הוראה הצהרתית אשר מטילה על אחד הצדדים התחייבות לתשלום סכומים ערטילאיים, בלתי קצובים ובלתי מוגדרים, שלא ניתן לאוכפם באמצעות הליכי הוצאה לפועל, אלא באמצעות תובענה משפטית נפרדת.

11.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

כלל הוא, כי רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת כאשר הענין מעלה סוגיה שחשיבותה העקרונית חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

הענין נשוא בקשה זו אינו נכנס לגדר אותם חריגים המצדיקים ערעור בגלגול שלישי. השאלה העולה בהקשר זה היא של פרשנות סעיף 17 להסכם הפשרה בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין. האם הוא בעל אופי הצהרתי, המחייב לצורך ביצועו הליך שיפוטי נוסף שיגדיר באופן קונקרטי את היקף הסכומים שהמבקשים חבים בהם, או שמא הוא מוגדר מספיק לצורך ביצועו בהוצאה לפועל, בלא צורך בהליך נוסף.

שאלת משמעותו של סעיף 17 בהסכם פשרה בין הצדדים הינה שאלה בעלת זיקה ישירה למקרה הפרטני שלפנינו ומיוחדת לבעלי הדין עצמם, ואין בה יסוד עקרוני כללי, המצדיק ערעור בגלגול שלישי. טעם זה די בו כדי לדחות את בקשת רשות הערעור אף בלא להתייחס לגופה של הבקשה.

12.

אומר מעבר לנדרש, כי גם לגופו של ענין, אין מקום להתערב בגישתו הפרשנית של בית המשפט המחוזי ביחס להסדר הפשרה אשר מצא, כי ההוראה הרלבנטית שבמחלוקת ניתנת לביצוע בהוצאה לפועל, ואינה בגדר התחייבות ערטילאית המחייבת הליך שיפוטי נוסף לצורך הגדרת היקף ההתחייבות של המבקשים והוצאתה לפועל.

13.

אמת הדבר, כי ככל שהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין אינו מסוים ואינו מוגדר די הצורך, לא ניתן להביא לביצועו בהוצאה לפועל ויש צורך בהליך שיפוטי נוסף שיתן לו את הקונקרטיזציה הנדרשת (דוד בר אופיר הוצאה לפועל, הליכים והלכות 617-618 (מהדורה חמישית, 2004) אולם ככל שפסק הדין המוסכם קובע את בסיס החיוב, ואת המנגנון לחישובו, הוא מוגדר וודאי מספיק כדי לאפשר את ביצועו באמצעות רשות ההוצאה לפועל. כזה הוא המקרה שלפנינו. רשויות המס הן הקובעות את שומות המס המחייבות; למשיבים החייבים באופן ישיר במס, ולמבקשים כמי שנטלו את החיוב במסגרת הסדר הפשרה ניתנה הזדמנות להגיש השגה. בעקבות זאת, השומות הפכו סופיות, ויש לשלמן; החבות לענין זה רובצת על המבקשים, ועם הפרתה, ניתן להוציאה לפועל בלא צורך בפנייה נוספת לערכאה שיפוטית לצורך הגדרת היקף החיוב. מכאן, כי אין בפי המבקשים טענה טובה כנגד פסיקת הערכאות קמא גם לגופם של דברים.

בקשת רשות הערעור נדחית.