רע"א 792/09 הדסה כארן נ. אלעזר פילוסוף

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' שפירא), אשר הורה על עיכוב ביצועו של פסק דין כספי שניתן לטובת המבקשים.

2.

המבקשים הם ילדיה של הגב' רחל פילוסוף ז"ל (להלן - המנוחה ). המשיב הוא בנו של מר רפאל פילוסוף ז"ל (להלן - המנוח ). המנוחה והמנוח היו נשואים כ-25 שנים, עד לפטירתו של המנוח בשנת 1997. המבקשים והמשיב הינם ילדיהם מנישואים קודמים. במוקד הסכסוך עומדת דירת מגורים בירושלים בה התגוררו המנוחים. הדירה הייתה רשומה על שם המנוח, אשר הוריש אותה בצוואתו למשיב. ביום 13.7.05 ערך המשיב הסכם למכירת הדירה. יוער, כי המנוחה המשיכה להתגורר בדירה עד מותה בשנת 2008. לאחר מות המנוחה עתרו המבקשים נגד המשיב ורוכשי הדירה לבית המשפט המחוזי בירושלים להצהרה כי הם זכאים למחצית הזכויות בדירה כיורשיה של המנוחה. זאת, מכח הלכת שיתוף הנכסים בין בני זוג. בהמשך, הגיעו הצדדים להסכמה כי בכפוף להפקדת יתרת התמורה מהסכם המכר בחשבון נאמנות יוכל המשיב להשלים את מכירת הדירה. ביום 29.10.08 ניתן פסק דינו של בית המשפט, אשר קבע כי המבקשים זכאים למחצית מהתמורה שנתקבלה עבור הדירה. ביום 9.12.08 פנה המשיב לבית המשפט המחוזי בבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק הדין. ביום 11.12.08 הגיעו הצדדים להסכמה, במסגרתה נקבע כי עד להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע יועברו הכספים לבא-כוחם של המבקשים. ביום 25.12.08 נעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב ביצוע. המשמעות היא שהכספים יוחזקו בידי בא כוחם של המבקשים עד להכרעה בערעור. על החלטה זו משיגים המבקשים בבקשה שלפניי. החלטתי לדון בבקשה כאילו הרשות ניתנה והוגש ערעור על פיה.

3.

דין הערעור להתקבל באופן חלקי. פסק הדין שעל עיכובו הורה בית המשפט הינו פסק דין המשית חיוב כספי. כידוע, הכלל הוא כי ביצועו של פסק דין כזה לא יעוכב, אלא אם יראה המבקש כי קיים חשש ממשי שביצוע פסק הדין עלול לגרום לו נזק בלתי הפיך היה ויתקבל הערעור. בהקשר זה, בוחן בית המשפט, בין היתר, את השאלה האם ישנו חשש כי המבקש לא יוכל לגבות חזרה את הכספים שהעביר לצד שכנגד אם יזכה בערעור (למשל, בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פ"ד מג(2) 172 (1989); ע"א 6087/07 ירון נ' ויסמברג (טרם פורסם, 11.7.2007)). במקרה דנא, מקובלת עלי טענת המבקשים כי המשיב לא הצליח להראות שמצבם הכלכלי הוא כזה אשר יקשה עליו לגבות חזרה את הסכום שנפסק. על כן, אין מקום לכאורה לעכב את ביצועו של פסק הדין. יחד עם זאת, יש מקום ליתן משקל לעובדה כי הסכום שנפסק עתיד להתחלק בין שלושת המבקשים. בכך יש כדי להקשות במידת מה על הגבייה אם יתקבל הערעור. אשר לסיכויי הערעור, לא מצאתי כי באלו יש להכריע את הכף לטובת קבלת או דחיית הבקשה. בנסיבות המיוחדות של המקרה, וכוונתי לפיצול הסכום בין שלושת המבקשים, יותנה ביטולו של עיכוב הביצוע בהפקדת כתב התחייבות על-ידי כל אחד מהמבקשים. בכתב ההתחייבות יערוב כל אחד מהמבקשים להשיב למשיב את מלוא הסכום הפסוק. מי מהמבקשים אשר יפקיד את ההתחייבות האמורה יקבל את חלקו בסכום שנפסק. היה ומבקש כלשהו לא יחתום על התחייבות כאמור, ימשיך חלקו להיות מוחזק בנאמנות בידי בא כוחם של המבקשים עד להכרעה בערעור.

4.

הערעור מתקבל איפוא בחלקו. עיכוב הביצוע יבוטל בכפוף להפקדת כתבי התחייבות כאמור לעיל בתוך 30 ימים בידיו הנאמנות של בא כוח המשיב. המשיב יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.