רע"א 7930/09 זיווה אג'י נ. בנק ירושלים בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית

המשפט המחוזי מרכז ברצ"פ 9147-05-09 מיום 7.9.2009 (כבוד השופט א' סטולר ), אשר דחה באופן חלקי את הערעור על החלטתה של ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת ע' אייזדורפר , תיק מס' 20-10728-02-6).

בקשה זו הינה חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של התדיינויות שיפוטיות שהחלו בעקבות הלוואה שנטלה המבקשת מן המשיב בשנת 1987. ההליכים בין הצדדים הינם ארוכים וסבוכים ומתפרשים על פני זמן ממושך וערכאות רבות, ומטבע הדברים התשתית העובדתית הינה רחבת היקף. אפרט בקיצור נמרץ את העובדות הרלוונטיות לבקשה זו.

כאמור, בשנת 1987 נטלה המבקשת הלוואה מן המשיב. במהלך השנים התנהלו הליכים שונים בין הצדדים בקשר לפרעונה של הלוואה זו. בשנת 2001 נפתח על ידי המשיב תיק בלשכת ההוצאה לפועל. המבקשת טענה "פרעתי", ואילו המשיב טען כי ההלוואה לא נפרעה. בעניין זה התנהלו מספר הליכים בין הצדדים ועיקר המחלוקת ביניהם נובעת מן השאלה האם קיים הסדר פריסת פיגורים, אשר לטענת המשיב נחתם בשנת 1993 במסגרתו ניתנה למבקשת הלוואה נוספת על סך 101,000 ש"ח. בנוסף בין הצדדים קיימת מחלוקת בדבר סכום בסך 165,165 ש"ח שהתקבל בעקבות מכירת דירת המבקשת בהליכי כינוס נכסים (להלן: תקבול שטרצר ). בעוד שהמבקשת טוענת כי תקבול זה מלמד כי ההלוואה נפרעה, המשיב טוען כי תקבול זה לא הגיע לידיו מכיוון שלאור בקשותיה של המבקשת היא נשארה לבסוף בנכס, וכן לאור מעילה שביצע כונס הנכסים חלק מן הכסף לא הועבר לידיו.

ביום 16.3.2009 קבעה ראש ההוצאה לפעול כי היא אינה יכולה להכריע בטענת "פרעתי" של המבקשת לאור חוות הדעת שהוצגו על ידי הצדדים, על כן היא הורתה על מינוי ממוחה מטעמה שיחווה דעתו לעניין גובה החוב, ככל וקיים, בעניינה של המבקשת. כבסיס לפעולתו של המומחה קבעה ראש ההוצאה לפועל כי:

"א. בין הצדדים נכרת הסכם הלוואה בחודש אוגוסט 1987 בסך של 43,000 ש"ח.

ב.ביום 1.2.1993 ניתנה לחייבת הלוואה נוספת, במסגרת ההסכם לפריסת פיגורים, בסך של 101,000 ש"ח.

ג.בהתאם לעמדתו של מר חדד, קיבל הבנק מעו"ד גרצברג סך של 161,165 ₪ כתוצאה ממכירת הדירה לשטרצר.

ד.הריביות, ובין היתר ריבית הפיגורים, הינן בהתאם להסכמים שנחתמו בין הצדדים. כך גם חיובה של החייבת בהוצאות נלוות, ובין היתר בהוצאות משפט".

על החלטת ראש ההוצאה לפועל הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט א' סטולר ). בית המשפט המחוזי קבע כי יש מקום למנות מומחה מטעם ראש ההוצאה לפועל, אולם הבסיס לפעולתו של המומחה, כפי שנקבע על ידי ראש ההוצאה לפועל אינו נכון בנסיבות העניין, שכן היא קבעה ממצאים באשר לנושאים אשר שנויים במחלוקת בין הצדדים, וביניהם תקבול שטרצר . על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי רואה החשבון שמונה על ידי ראש ההוצאה לפועל יבדוק את החשבון וזאת החל מיום נטילת ההלוואה ועד להיום. כאשר התחשיב יבוצע בשתי דרכים: א. בהתאם למסמכי ההלוואה, הריביות, לרבות ריבית פיגורים והפרשי ההצמדה המופיעים בהם; ב.כמו בסעיף א', אך תוך נטרול התוספות בגין ריבית הפיגורים. כמו כן, נקבע כי המומחה יתעלם מתקבול שטרצר , באופן שכספים שהופקדו בחשבון מכוח העסקה הנ"ל לא יובאו בחשבון, וכן לא יובאו בחשבון כספים שהוצאו מהחשבון על ידי הבנק כתוצאה מביטול מכירת הבית.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגשה על ידי המבקשת בקשה למתן רשות ערעור, היא הבקשה שלפניי.

המבקשת טוענת כי המקרה הנדון מצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה, שכן הוא מעלה סוגיה עקרונית בה שתי ערכאות קיבלו החלטות סותרות. כמו כן, לטענתה יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולאמץ את החלטת ראש ההוצאה לפועל, אשר הכירה בתקבול שטרצר, וכן לקבוע כי לאור תקבול זה הוכיחה המבקשת את כי פרעה את חובה.

המשיב טוען כי אין מקום למתן רשות ערעור לבית משפט זה, שכן הבקשה לא מעלה כל נושא עקרוני בעל השלכות ציבוריות. כמו כן, במקרה הנדון בית המשפט המחוזי נתן למומחה מטעם ראש ההוצאה לפועל הוראות סבירות ואין מקום להתערב בהחלטה זו.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב, ובהחלטות של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

מושכלות ראשונים, עליהם חוזר בית משפט זה השכם והערב, הם כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם ישנה חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין; במילים אחרות, מקרים בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)). לא שוכנעתי, כי הבקשה דנא מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ושיש בה כדי להצדיק דיון ב"גלגול שלישי". כמו כן, הלכה זו שרירה וקיימת גם כאשר החלטתו של בית המשפט המחוזי שונה מהחלטתו של ראש ההוצאה לפועל. מסיבה זו בלבד דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יוער כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. בין הצדדים מתנהל סכסוך ארוך שנים, על כן, החלטת ראש ההוצאה לפועל למנות מומחה מטעמה הינה נכונה ונבונה בנסיבות המקרה, וזאת על מנת לבחון את טענות הצדדים ולהביא את הסכסוך לסיומו תוך פרק זמן קצר. יחד עם זאת, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי ההנחיות אשר ניתנו למומחה קובעות ממצאים בנושאים אשר שנויים במחלוקת בין הצדדים, ואין מקום להכריע מראש בטענות אלו, כפי שקבעה ראש ההוצאה לפועל. הכרעה זו תעשה על ידי ראש ההוצאה לפועל, רק לאחר שהמומחה יתן את חוות דעתו המקצועית, ולאחר שישמע את טיעוני שני הצדדים.

בשולי הדברים יוער כי צר לי על הדרך בה נוקטת המבקשת אשר במקום לאפשר למומחה אובייקטיבי לבחון את כלל הטענות לגופן, ולהביא את הסכסוך לכדי סיום מהיר, היא מעכבת את עבודתו ללא כל צורך, וללא כל הצדקה.

כולי תקוה כי סכסוך ארוך שנים זה יבוא לקיצו במהירות האפשרית, וטוב יעשו הצדדים אם יעשו כל מאמץ אפשרי להביא את המחלוקת ביניהם לכדי סיום מהיר.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המבקשת תשא בהוצאות שכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך 5,000 ש"ח.