רע"א 7946/06 עמיחי ניסנוב נ. ראובן שבתאי

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא גרוס, והשופטות

-כתארן אז - קובו ורובינשטיין) מיום 9.7.06 בתיק ע"א 1018/02, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית משפט השלום בהרצליה (השופטת מני-גור) בתיק 5270/00.

ב.

בין הצדדים נחתם ביום 30.11.95 הסכם יזמות במסגרתו התחייב המשיב לשלם למבקש 225,000 דולר. במועד חתימת ההסכם שילם המשיב למבקש 57,000 דולר, והפקיד בידיו מספר שיקים עתידיים להבטחת יתרת התשלום. היחסים בין הצדדים עלו על שרטון והוגשו תביעות הדדיות לבית משפט השלום: המבקש תבע מהמשיב לשלם לו את יתרת הסכום (שעמדה אז על 109,538 דולר), המשיב תבע פיצויי קיום בסך 200,000 דולר, ולחלופין תבע את השבת הכספים שכבר שילם, בתוספת 250,000 ש"ח פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו. בהסכמת הצדדים ניתן בשתי התביעות במאוחד פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984. בפסק הדין נדחתה תביעת המבקש, והוא חויב לשלם למשיב 450,000 ש"ח. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 17.1.01, בקשת רשות ערעור לבית משפט זה נדחתה ביום 13.3.01 (רע"א 1112/01 ניסנוב נ' שבתאי (לא פורסם)). להלן יכונה הליך זה ההליך הראשון .

ג.

ארבע שנים לאחר מכן פנה המבקש לבית משפט השלום בהרצליה בתביעה לביצוע שיקים שניתנו בידו להבטחת התשלום לפי ההסכם. המשיב הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל מעשה בית דין. נטען כי השיקים ניתנו כחלק מההסכם שבוטל במסגרת ההליך הראשון. עוד נטען, כי בהליך הראשון נקבע שאין המשיב חייב למבקש דבר – ומסיבה זו מנוע הוא מלתבוע את ביצוע השיקים. ביום 21.11.01 קיבל בית משפט השלום בהרצליה את הבקשה. נקבע כי בין הצדדים קיים השתק עילה - "השיקול הקובע בהגדרת העילה איננו אם התובע פעם אוחז בשיק שניתן במסגרת חוזה, או פעם 'אוחז' בחוזה עצמו. השיקול הוא שאין להטריד את הנתבע בתביעות חוזרות ונשנות בשל אותו מעשה עצמו" (עמ' 6-5). עוד נאמר כי "בדוחק" (עמ' 7) ניתן לקבוע כי מתקיים גם השתק פלוגתא - "הסכימו הצדדים ובאי כוחם, כי ביהמ"ש יפסוק על דרך הפשרה בתביעה ובתביעה שכנגד. משמע, הצדדים ביקשו להגיע לתוצאה בה יסתיים הסכסוך ביניהם בשלמותו, האם סביר כי צד אחד ביקש 'לשמור באמתחתו' עילה תביעה נוספת למקרה שתוצאות פסה"ד לא ישאו חן בעיניו" (עמ' 7). ולבסוף נקבע כי גם אילו נדחתה טענת מעשה בית דין, דין התביעה "להידחות על הסף ולו מהטעם של טענת 'פרעתי'". הוטעם כי מאחר שנדחתה תביעת המבקש לתשלום יתרת החוב, אין עוד חובה לפרוע את השיקים שניתנו לו. כלפי החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

ד.

ביום 9.7.06 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. נקבע כי "עסקת היסוד והשטר שנכתב בעקבותיה מצמיחים שתי עילות תביעה נפרדות", ולכן שגה בית המשפט קמא בכך שקיבל את טענת מעשה בית דין. מאידך גיסא, בית המשפט אישר את קביעתו של בית משפט השלום לגבי קיומה של טענת "פרעתי". נקבע כי "דחיית תביעתו הראשונה של המערער משמעותה היתה כי עסקת היסוד בטלה ויחד עמה כל החיובים והסיכומים אשר לצורך הבטחתם ניתנו השטרות. על כן מאותו רגע אין כל חיוב אשר עומד בבסיס השטרות ועל כן לא ניתן לתבוע דבר בגינם. עם ביטול העסקה שטרות אלו כביכול נפרעו" (עמ' 7). נקבע כי "דחיית התביעה על ידי בית משפט השלום היא התוצאה הצודקת והנכונה בנסיבות העניין ואין כל מקום להחזיר את התיק אליו על מנת שיוסיף לדון בו לגופו... גם אם הדחייה לא צריכה היתה להיות על הסף... דינה של התביעה השטרית להידחות" (שם). כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית.

ה.

בבקשה נטען, כי המשיב כלל לא העלה טענת "פרעתי" בבית משפט השלום, וממילא היא לא נדונה במעמד הצדדים. נאמר עוד, כי גם בית משפט השלום הזכיר עניין זה רק "במאמר מוסגר... ובשולי פסק הדין" - ושמסיבה זו גם אין להתייחס לבקשה כאל גלגול שלישי. נטען גם, כי בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 ניתן להעלות טענת "פרעתי" רק לאחר מתן פסק דין, וגם אז המדובר בטענה עובדתית שיש להוכיחה. כן נטען כי סכום השיקים עולה על הסכום שחויב המבקש לשלם למשיב. ולבסוף נטען כי המערער צדק בערעורו – שהרי נפסק כי שגה בית משפט השלום בקבעו כי קיים מעשה בית דין - אך הוא נותר ללא יכולת לממש את זכות התביעה; בהחזרת התיק לבית משפט השלום – כך נטען – יש משום פגיעה בזכות הגישה לערכאות. מטעמים אלה התבקשה השבת התיק לבית משפט השלום, שידון בתביעה לביצוע השיקים לגופה.

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. בראש וראשונה אין היא מעוררת שאלה משפטית כללית שרק בגינה נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד ל"ו(3) 123, 128 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). גם אמירת המערער שמבחינה מהותית טענת "פרעתי" נדונה לראשונה בבית המשפט המחוזי - טענה שאין בידי לקבלה, שהרי פסק הדין של בית משפט השלום נדרש לכך - אינה מוציאה את הבקשה בכל מקרה מגדרי הלכת חניון חיפה (בש"א 4511/05 עיריית בת-ים ואח' נ' גני יפית חברה לבניין ולהשקעות בע"מ (טרם פורסם) - השופט, כתארו אז, ריבלין). על פי הסעד המבוקש מתייחסת הבקשה אפוא רק לקביעת בית המשפט המחוזי שלא להשיב את התיק לבית משפט השלום שידון מחדש בסוגיית הפרעון. בכגון זה לא מצאתי מקום להתערב. משנקבע, בשתי ערכאות, כי למשיב עומדת טענת "פרעתי", אין מקום להתערב בקביעה שלא לנהל מחדש הליך בעניין. על פי דין, "היה בראיות שבתיק המשפט כדי לאפשר לבית המשפט שלערעור ליתן פסק דין, רשאי הוא לפסוק סופית בתובענה אף אם בית המשפט בערכאה הקודמת הסתמך בפסק דינו על נימוק שונה מהנימוק שעליו מסתמך בית המשפט שלערעור" (תקנה 454 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). מסיבה זו רשאי היה בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור בטענת "פרעתי", אף אילולא היה בית משפט השלום נדרש לכך כלל.

ז.

ביחס לנטען לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, אציין כי ההליך לביצוע שטר - וההתנגדות שהוגשה - הם ביסודם לאמיתם בסעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, ולא בסעיף 19. סעיף 81א(ג) קובע "החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע הבקשה", ואין הדבר מותנה במתן פסק דין. בנסיבות אין המדובר בטענה עובדתית אלא משפטית, ומסיבה זו גם ללא תצהיר, שעל היעדרו משיג המבקש, ולכן היה בפני הערכאות הקודמות כל החומר הנדרש. אין מקום בנסיבות לטענת המבקש באשר לשלילתה של זכות הגישה לערכאות; היה למבקש יומו הערעורי. אף לא ניתן להלום את טענת המבקש כי סכום השיקים עולה על הסכום שחויב לשלם – שכן בהליך הראשון נקבע כי ההסכם בטל, וממילא אין בידי המבקש לממש את השיקים שהופקדו בידו, ובנוסף חויב לשלם 450,000 ש"ח פיצוי.

ח.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.