רע"א 7957/99 אסיה רפופורט נ. שרה שניידר

המבקשים (להלן: הקונים) ערכו הסכם-מכר מקרקעין עם המשיבים (להלן: המוכרים). המוכרים והקונים חתמו על כתב-התחייבות למתווך, לפיו ישולמו לו שני אחוזים ממחיר העסקה (להלן: כתב-ההתחייבות). בהסכם-המכר נאמר, כי דמי-התיווך יחולו על המוכרים, אולם הקונים ביקשו לצרף להסכם-המכר נספח-הבהרה, לפיו מתחייבים המוכרים להעביר לקונים את כתב-ההתחייבות, עליו הם חתומים. לפי נספח-ההבהרה, אם המוכרים לא יעשו כן, זכאים הקונים לעכב בידם סך של 10,000$ מתשלום התמורה האחרון.

במקום כתב-ההתחייבות, הציגו המוכרים לקונים מכתב מאת המתווך, לפיו כתב-ההתחייבות המקורי אבד. המתווך הצהיר במכתבו, כי בשל העובדה שהעסקה נחתמה לאחר הזמן שהוקצב להתחייבות, אין הצדדים חייבים לו כל דמי-תיווך שהם.

הקונים לא הסתפקו במכתב זה, ועיכבו תחת-ידם סך של 10,000$, כאמור בנספח-ההבהרה. המוכרים תבעו את הקונים בבית-משפט השלום לתשלום הסכום המעוכב. בית-משפט השלום קיבל את טענתם, לפיה יש להסתפק במכתב-הפטור של המתווך, וחייב את הקונים להשלים את תמורת המכר.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים אמנון סטרשנוב, דבורה ברלינר וברכה אופיר-תום) דחה את ערעורם של הקונים. בית-המשפט המחוזי אימץ את ממצאיו העובדתיים של בית-משפט השלום, וקבע, כי על הקונים להסתפק במכתבו של המתווך, ואל להם להתעקש על קבלת כתב-ההתחייבות המקורי לידיהם.

על פסק-דין זה הוגשה בקשת הרשות לערער שלפניי, בגדרה שבים הקונים על טענותיהם, כפי שהועלו בבית-משפט השלום ובבית-המשפט המחוזי.

דין הבקשה להידחות.

הערכאות הראשונות קבעו כממצא, כי באמצעות מכתב-הפטור של המתווך מלאו המוכרים אחר התחייבותם להציג לקונים מסמך, שיאשר כי לא נותר חוב הקשור בדמי-התיווך. לא מצאתי עילה להתערבות בית-המשפט בממצא זה.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.