רע"א 7961/13 GEORGIAN OIL &GAS CORPORATION נ. NATIONAL CONSULTANTS LT

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת שבח ) מיום 5.11.13 שניתנה בגדר הפ"ב 51849-08-10, בה נקבע כי אין מקום לשמיעת עדיה ומומחיה של המבקשת ולחקירתו הנגדית של העד מטעם המשיבות במסגרת בקשה למינוי בורר.

רקע

ב.

המשיבות הגישו בקשה למינוי בורר בבית המשפט המחוזי, בה עתרו למינויו של בורר בסכסוך שנתגלע בין הצדדים. ביום 1.9.10 ניתן למשיבות היתר המצאה לחו"ל, ובהחלטה מיום 17.1.12 (הרשם ברנר ) נדחתה עתירתן של המבקשת כאן ושל משיבה נוספת בבקשה למינוי בורר לביטולו של היתר ההמצאה. ערעור על החלטה זו נדחה ביום 27.6.12 (ע"ר 12713-02-12, השופטת כהן ).

ג.

בהחלטתו מיום 5.11.13 דחה בית המשפט המחוזי את עתירתן של המשיבות למחיקת תשובתה של המבקשת לבקשה למינוי בורר מחמת איחור בהגשתה. בית המשפט ציין, כי הטענות בבקשה למינוי בורר הן משפטיות בעיקרן, ועל כן נדחתה עתירת המבקשת להשמיע את עדיה ומומחיה ולהעמיד במבחן החקירה הנגדית את העד מטעם המשיבות. נאמר, כי הבקשה לחקור את העדים "עשויה ליצור, חלילה, את הרושם בדבר רצון להאריך את הדיון שלא לצורך ולהמנע מהכרעה".

הבקשה

ד.

מכאן בקשת רשות הערעור, שהגיעתני ביום 2.12.13, בה נטען כי שלילת הזכות לחקירה נגדית ולשמיעת העדים מונעת את האפשרות לקיים בירור ענייני והוגן של הנושא שבמחלוקת, ופוגעת בזכותה של המבקשת להליך הוגן. נטען (סעיף 21), כי עניינו של ההליך בבית המשפט המחוזי בשאלה האם המסמכים הכוללים תנית בוררות הם מסמכים תקפים המחייבים את המבקשת, וכי לעניין זה בלבד הוגשו התצהירים מטעם המבקשת וחוות דעת המומחים.

ה.

בתגובה מיום 17.12.13 (לפי החלטה מיום 3.12.13) נאמר, כי העד מטעם המשיבות נחקר על-ידי המבקשת במסגרת הליכי הביניים שנסבו על היתר ההמצאה, וכי תצהירו התומך בבקשה למינוי בורר "דומה עד זהה" לתצהירו התומך בבקשה להיתר המצאה (סעיף 28 לתגובה), ופרוטוקול חקירתו מצוי בפני בית המשפט קמא. על כן – כך נטען – לא נפגעה זכותה של המבקשת לחקירה נגדית. עוד נטען בתגובה, כי למבקשת אין זכות שעדיה ומומחיה ייחקרו בחקירה נגדית על-ידי המשיבות, ואי-חקירתם מעניק יתרון דיוני דווקא למבקשת. המשיבות טוענות, כי כל תכליתה של הבקשה היא משיכת זמן וגרירת רגליים. עוד טוענות המשיבות, כי יש לדחות את הבקשה מחמת הסתרה מכוונת של עובדות מהותיות.

הכרעה

ו.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. הבקשה מעלה את המתח המוכר בין שתי מגמות: מזה, המגמה לאפשר לבעל דין למצות את זכותו לחקור נגדית את עדיו של הצד שכנגד , זכות שהוכרה כ"יסוד חיוני בהליך השיפוטי" (רע"א 3202/03 מדינת ישראל נ' חגי יוסף , פ"ד נח(3) 541, 547 (השופט טירקל)), והיא אבן פינה בשיטת המשפט הישראלית; ומזה, הגישה שלפיה אופן ניהולו של ההליך השיפוטי מסור – במובהק – לערכאה הדיונית, ולא בנקל תשים עצמה ערכאת הערעור בנעליה של זו. לשני כיווני יסוד אלה יש להוסיף במקרה דנא, כי ההליך בבית המשפט המחוזי החל לפני כמעט שלוש שנים ומחצה (!), וגם לכך נודעת משמעות, מקום שהמדיניות השיפוטית היא החשה ככל האפשר של הליכים. ועוד יש להוסיף, כי במסגרת הבקשה לביטול היתר המצאה שנדונה בבית המשפט המחוזי הוגשו ראיות ונחקרו עדים בשאלה, שלפי הטענה היא היחידה שעומדת כיום על הפרק, ואף נקבעו בה ממצאים (ראו פסקאות 27-20 להחלטתו של הרשם (כתארו אז) השופט ברנר מיום 17.1.12), וכי לפי האמור בתגובת המשיבות חקירות אלה עומדות לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי; לטענתן, כאמור, תצהירו של העד מטעמן – עליו נחקר במסגרת הליכי הביניים שנסבו על היתר ההמצאה – "כמעט זהה" לתצהירו שניתן בתמיכה לבקשה למינוי בורר.

ז.

סבורני, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מצויה במתחם ה"איזונים האפשריים" בין השיקולים הנזכרים, ועל כן אינה מצדיקה התערבות, וזאת אף אם ניתן היה להגיע לתוצאה שונה (וספק אם כך הדבר). נזכיר, כי ככלל תצהירי עדות ראשית ניתנים חלף חקירה ראשית (רע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (2005)), וחקירתם של העדים והמומחים מטעם המבקשת – שנתנו תצהירים וחוות דעת – בחקירה נגדית היא עניין המסור למשיבות; בבקשת רשות הערעור נטען, כי "הסמכות לקשור את המבקשת בהסכם בוררות

(כמו גם הסמכות של בורר כלשהו לחייב את המבקשת בהכרעתו) קשורה בטבורה ומושתתת על הוראות הדין הזר ... שאלת 'הסמכות' שבמחלוקת נוגעת לדיני החברות של המקום בו נוסדה החברה, אשר קובעים מיהם הגורמים המוסמכים לייצג ולחתום בשם כל החברה" (סעיפים 30-29 לבקשה). נוכח טענה זו, ספק אם מתחילה היה מקום לשמיעתם של עדי המבקשת ומומחיה, באשר "יש להניח שככל שעדותו של עד רלבנטי קשורה יותר בעניינים מובהקים של מהימנות יטה בית המשפט פחות לעשות שימוש בתקנות האמורות [המאפשרות לבית המשפט להורות על מסירת עדות ראשית על דרך של תצהירים – א"ר] על מנת שתהיה בידו אפשרות רבה יותר להתרשם מהאופן השונה שבו יעיד העד בחקירה הראשית ובחקירה שכנגד; לעומת זאת יש להניח שככל שעדותו של העד קשורה פחות לעניינים של מהימנות יטה בית המשפט יותר לעשות שימוש בתקנות האמורות" (רע"א 6283/93 ד. דני חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף , פ"ד מח(1) 639, 642 (השופט – כתארו אז – ש' לוין)). ועוד נזכיר, כי העד מטעם המשיבות נחקר במסגרת הליך הביניים, וכי מכל מקום הערכת משקלן של העדויות וחוות הדעת מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי; כך בכלל, וכך גם בענייננו.

ח.

טרם חתימה אוסיף, כי מהודעתה של המבקשת בבית המשפט המחוזי מיום 13.10.13 (נספח 6 לבקשה) עולה, שבקשתה לחקירה נגדית ולשמיעה של העדים והמומחים הועלתה בצורה כוללנית וגורפת. יתכן, כמובן מבלי לטעת מסמרות, כי פני הדברים היו שונים אילו היתה המבקשת ממקדת את בקשתה תוך הצעת מועדים מוסכמים קרובים לחקירה, באופן המצמצם את גדר המחלוקת (כפי שנטען בבקשת רשות הערעור), והמפחית את החשש מפני גרירת רגליים, מה שלא אירע. מכל מקום חזקה על בית המשפט כי נתן ויתן דעתו לכך שלא נפגעו ולא ייפגעו זכויות מהותיות כלשהן של צד מן הצדדים.

ט.

איני נעתר איפוא לבקשה. המבקשת תשא בהוצאותיהן ובשכר טרחתן של המשיבות בסכום כולל של 8,000 ש"ח.