רע"א 7964/18 פלוני נ. המחלקה לשירותים חברתיים

1.

בית משפט לנוער בצפת

הורה על הוצאת קטינים 1-2, ילידי 2013 ו-2016, ממשמורת הוריהם (תנ"ז 45740-03-18, כב' השופטת ט' ויסמן בן שחר ). ביחס לקטין 3, יליד 2005, נקבע כי "עו"ס לחוק הנוער תפעל לאיתור מסגרת מתאימה...לאלתר ובהקדם האפשרי ותעביר דיווח ובקשה מתאימה לבית המשפט, בתוך שבוע ימים". בית המשפט המחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לנוער, אישר את ההחלטה לגבי קטינים 1-2; וקיבל את ערעור המבקשים ביחס לקטין 3, כך שהוא הורה על ביטול ההחלטה לגביו, משום שעניינו לא עמד לדיון בפני הערכאה המבררת (ענ"א 7192-09-18, כב' השופט ע' טאהא ). בקשת רשות ערעור זו, שהוגשה על ידי הוריי הקטינים, מתמקדת בעניינם של קטינים 1-2 (להלן: הקטינים ) בלבד.

ואלו העובדות שנדרשות לעניין. המבקשים הינם הורים לשמונה ילדים, ילידי 2002-2016. כלל הילדים הוכרזו כ"ילדים נזקקים" בצווי בית משפט לנוער בהליכים שונים, ושישה מהם אף הוצאו ממשמורת המבקשים והועברו לרשויות הרווחה, אשר שיכנו אותם במסגרות חוץ ביתיות. המשותף להחלטות אלו נסוב סביב חשדות להפעלת אלימות פיזית ומילולית כלפי הילדים והזנחה קשה. הקטינים מושא בקשה זו הוכרו כ"קטינים נזקקים" בטרם מלאו להם 6 חודשים. לאורך השנים רשויות הרווחה והגורמים המקצועיים השונים דיווחו על חוסר תפקוד הורי של המבקשים וכן על קשיים רבים. ההליך דנן נפתח בתחילת שנת 2018, עת הגישו האפוטרופא לדין של הקטינים ועובדת סוציאלית לחוק הנוער בקשה להוצאת הקטינים ממשמורת המבקשים. ערכאות קמא קיבלו בקשה זו, כאמור, בהסתמך על מספר חוות דעת אשר הצביעו על מצבם הקשה של הקטינים, כפי שיפורטו להלן.

בפי המבקשים שתי טענות מרכזיות: ראשית , כי לא היה מקום להוציא את הקטינים מחזקתם ללא בחינת מסוגלות הורית על ידי חוות דעת מומחה הצופה פני עתיד. כך לצורך קביעת הקשר הסיבתי בין מצב הקטינים לבין תפקוד המבקשים. על פי גישה זו, מצב הקטינים עשוי להידרדר ללא קשר להורים, ורק קביעה של כשל הורי שאינו ניתן לטיפול מצדיקה הוצאה ממשמורת. שנית , המבקשים טוענים לעיוות דין משום שהתיק לא נקבע להוכחות. הם סבורים כי קביעותיהן של ערכאות קמא נסמכו על חששות וראיות נסיבתיות גרידא. לעניין זה חומרה יתרה משום שלגישתם, ההחלטה בה עסקינן היא בפועל תחילתו של הליך אימוץ.

2.

טענתם הראשונה של המבקשים, לפיה אין להוציא את הקטינים מחזקתם ללא קבלת חוות דעת מומחה בדבר מסוגלותם ההורית, איננה נכונה בנסיבות העניין. לשון החוק והפסיקה הטעימו כי בחינת המסוגלות ההורית רלוונטית, ככלל, בשני מקומות עיקריים בהליכים בהם עסקינן: אימוץ והכרזה על קטין כנזקק. בענייני אימוץ, רשימת העילות קבועה בסעיף 13 לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ ). סעיף 13(א)(7) עוסק בחוסר מסוגלות הורית בקובעו כי ניתן להכריז על ילד כבר-אימוץ במצב בו: "ההורה

אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו" (ההדגשות אינן במקור; ראו גם בע"מ 7204/10 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , בפס' 7 (22.02.2011), שם נותחו תנאי הסעיף). בכל הקשור להכרזה על קטין כנזקק, סעיף 2 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער ) חולש על הסוגיה. סעיף 2(2) דן אף הוא במסוגלות ההורית, וקובע כי ניתן להכריז על קטין כנזקק בין היתר, מקום בו "האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה" (ההדגשה איננה במקור). ברם, בענייננו שאלות אלו אינן רלוונטיות. בניגוד לטענת המבקשים, אין אנו עוסקים בתחילתו של הליך אימוץ. ככל שזה יהיה על הפרק, הרי שהדיון יהיה כפוף לכללים המחייבים הקבועים בחוק. מן העבר האחר, אף איננו עוסקים בהכרזה על הקטינים כנזקקים, משום שזו נעשתה זה מכבר והמבקשים לא ערערו עליה – לא כשבוצעה ולא בהליך זה.

3.

עסקינן אפוא בקטינים נזקקים אשר על פי חוות הדעת המקצועיות ישנו צורך דחוף בביצוע צעדים לצורך שמירה על טובתם. המבקשים מצדם אינם חולקים על כך שהקטינים נזקקים נוכח תפקודם הלקוי, אלא אך על דרכי הטיפול הראויות. ודוקו , מדובר במעין מצב חרום שדורש שינוי, ולא בקביעת מעמד ההורים בתור שכאלה, כפי שמאפיין את הליכי האימוץ. המיקוד בבקשה זו הוא עניינם הקטינים וצרכיהם. ערכאות קמא בחנו את הסוגיה היטב, תוך התייחסות פרטנית לכל אחד מהקטינים. לצערי, עולה כי השארת הקטינים במסגרת הנוכחית עלולה, אף אם אין כוונה לכך, להסב להם נזק בלתי הפיך. מצב דברים זה מלמד כי אין הצדקה לקבל את בקשת רשות הערעור.

ברירת המחדל בענייננו, כפי שהטעימו ערכאות קמא, היא טובת הילד. ליתר דיוק, התכלית היא מניעת הרעה במצבו של הקטין. כאמור, מהחומר ומהבדיקות עולה כי קיים סיכון להתפתחות הקטינים באם יישארו במשמורת המבקשים. כך בשל מצבם המדרדר והחשש שהפגיעות הקשות מהן הם סובלים יעשו לבלתי הפיכות אם לא יחול שינוי דרמטי לאלתר. במסגרת בחינת הבקשה אין להתעלם גם מכך שלאורך השנים קיבלו המבקשים הזדמנויות רבות. כך למשל, לאחר שעובדת סוציאלית לחוק הנוער עתרה להוצאת הקטינים ממשמורת המבקשים – הוסכם ביום 20.7.2016 כי יש לתת למבקשים הזדמנות נוספת לדאוג לילדים במסגרת הקהילה תוך שיתוף רשויות הרווחה. ואכן, המבקשים זכו למעטפת רחבה של רשויות אלו. עם זאת, כאמור, מצבם של הקטינים הוסיף להידרדר ולא הוטב.

החלטת בית המשפט לנוער נסמכה על אדנים רבים שביססו את המסקנה לפיה יש להוציא את הקטינים מחזקתם המבקשים. אלו ציירו תמונה מדאיגה בכל הנוגע למצב הקטינים. ביניהם, חוות דעתה של האפוטרופא לדין ושל עובדת סוציאלית לפי חוק הנוער. הדו"ח הסוציאלי מיום 27.2.2018 סוקר את מצבם המורכב של הקטינים במסגרות השונות, ואת הקשיים הרבים שהם חווים בביקורים הקצרים בבית המבקשים. בדו"ח מוטעם כי המבקשים לא מצליחים להכיל את הקטינים ולספק להם חוויה חיובית, אף במפגשים קצרים אלו. עוד דווח כי כל הקטינים סובלים מחוסר הגינה, הידבקויות במחלות עור שונות ואיחורים התפתחותיים; וכי ישנם "דיווחים על אלימות כלפי הילדים מצד שני ההורים, חשיפה לתכנים מיניים ואלימים באמצעות המדיה ובאמצעות התנהגותם של ההורים". הדו"ח נחתם בהבהרה שאין מקום להתמהמהות נוספת וכי תם זמן המתנתם של הקטינים להתכנות שינוי אצל הוריהם "ואין מנוס מהוצאתם לאלתר למשפחות המתאימות".

אדנים נוספים להחלטת ערכאה קמא הם המלצות ועדת תכנון טיפול, וחוות דעת פסיכולוגית המסכמת אבחונים שעברו הקטינים, שנערכה על ידי פסיכולוגית התפתחותית מומחית. בחוות הדעת הוטעם כי הקטין סובל מעיכוב התפתחותי חמור, פגיעת התקשרות משמעותית ופגיעה נפשית; וכי הקטינה לוקה בעיכוב התפתחותי רב תחומי הנובע ממצבה הנפשי והיעדר התייחסות הורית, פגיעה נפשית פסיכיאטרית, המתבטאת בהתנהגויות חריגות ויוצאות דופן באיכותן ובתדירותן, וממצב רגשי קשה. עוד פורט כי הקטינה נמצאת בסיכון רב להתפתחות נפשית פתולוגית. ביסוס נוסף להחלטת הערכאה המבררת הוא דו"ח טיפול של המטפלת בקטינים ובמבקשים במסגרת טיפול דיאדי. דו"ח זה הצביע על ממד הזמן הבעייתי – הוסבר כי גם לאחר 30 פגישות שנערכו במשך שנה ישנה עוד דרך ארוכה בפני המבקשים. בין היתר, זאת הסיבה שהועדפה מסגרת ביתית על מוסדית. לבסוף, הוגשו גם חוות הדעת של הגורמים במסגרות החינוכיות של הקטינים. מאלה נלמד כי שני הקטינים נמצאים ברגרסיה בתקופה האחרונה וכי הם אף נוהגים בדרך של אלימות פיזית. עולה אפוא כי גם אם נניח שנדרשת חוות דעת נוספת כפי שטענו המבקשים, הצטברות הראיות במקרה דנן מלמדת כי לא נפל פגם המצדיק התערבות בגלגול שלישי בהחלטה לגופה.

4.

בנוגע לטענת המבקשים לפיה לא נערך הליך הוכחות, ערכאה קמא הטעימה כי כלל הדיווחים וחוות הדעת שצורפו לתיק הוגשו בהסכמת הצדדים, ובשום שלב עד לנוכחי מי מהם לא חלק על העובדות או המסקנות שהופיעו בהם או הגיש בקשה לשמיעת ראיות. נוכח האמור, וכן דחיפות ההכרעה בתיק זה כפי שהוטעם לעיל, לא מצאתי מקום להתערב במסקנה אליה הגיע בית משפט קמא. בהגיעי לתוצאה זו שקלתי את העובדות להם הסכימו המבקשים, קביעת בית משפט לנוער והסתייגות המבקשים ממנה. יש להדגיש כי קביעותיה של ערכאה קמא לא נעשו על סמך סברות או ראיות נסיבתיות, כפי שנטען על ידי המבקשים, אלא על בסיס מצבור עדויות ישירות המציירות תמונה מטרידה בעניינם של הקטינים, הדורשת פעולה מידית. מדובר על חוות דעת של אנשי מקצוע ודיווחים של אנשי הרווחה, שלגביהם כאמור, לא הייתה מחלוקת. כזכור, המבקשים אף לא ערערו על נזקקות הקטינים שהתבססה על תפקודם הלקוי, אלא רק הלינו לגבי דרכי הטיפול שנבחרו.

במסגרת בקשה זו נתתי דעתי גם לאשר הוטעם בחלק מחוות הדעת של גורמי הטיפול – המבקשים משתפים פעולה עם ההליך הטיפולי ועם רשויות הרווחה. אף בבקשה בה עסקינן כתבו המבקשים כי הם מתחייבים להמשיך ולבצע כל טיפול שיידרש. נקודה זו כמובן פועלת לטובת המבקשים. חשוב כי יתמידו בכך כמיטב יכולתם. בהקשר זה עוד יודגש כי לא מדובר בהחלטה סופית או בכזו המנתקת את הקשר בין המבקשים לבין הקטינים באופן מלא. מבלי להמעיט בזמן ההוצאה של הקטינים מהבית כתוצאה מההחלטה הנדונה, יש לזכור כי בית משפט לנוער אמור להידרש למצב הקטינים מעת לעת. בנוסף, חזקה על שירותי הרווחה שיעקבו מקרוב אחרי מצבם של כלל הקטינים. אף בשל כך טוב יעשו המבקשים אם יפנימו ויישמו את הטיפול של גורמי הרווחה. נכון גם להזכיר כי בהתאם להמלצות הגורמים הטיפוליים הורתה הערכאה המבררת כי המבקשים ימשיכו לקבל הדרכה הורית אינטנסיבית, על מנת שיוכלו לקבל את ילדיהם לחופשות מהמסגרות השונות. יוצא כי הדלת למפגשים בין המבקשים לבין הקטינים נשארת פתוחה. מידת הפתיחה תלויה כמובן גם במאמצי המבקשים. ממילא, מערכת התמיכה הקהילתית ושירותי הרווחה ממשיכים בפעולותיהם על מנת לסייע למבקשים. החלטה זו אינה סותמת אפוא את הגולל על מאמציהם – אלא מתווה דרך.

5.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.