רע"א 7972/06 יורשי המנוח חוסין יוסף אסעד (גדבאן) ז"ל נ. מדינת ישראל - מינ

1.המבקשים עתרו בשנת 2001 בפני בית המשפט המחוזי בחיפה לביטול פסק דין שניתן על ידו בתיק הסדר קרקעות ביום 27.5.63. בפסק הדין נקבע כי חלקת קרקע מסויימת (להלן – החלקה) תרשם על שמה של המדינה. זו ביקשה לסלק על הסף את בקשת הביטול ובית המשפט נעתר לבקשה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

2.במסגרת הליכי הסדר הגישה המדינה תזכורת תביעה לגבי החלקה. תזכורת אחרת הוגשה על ידי המבקש 1, בשמה של קבוצת יורשים. מדובר ביורשים של המנוח חוסיין יוסף אסעד (גדבן) (להלן – המנוח) ושל אשתו. התביעות הסותרות נדונו בבית המשפט המחוזי בחיפה. המבקש 1 זומן לדיון שנערך ביום 27.5.63 ונטל בו חלק. בסופו של יום קבע בית המשפט המחוזי כי החלקה תרשם על שם המדינה. בבקשתם לביטול פסק הדין טענו המבקשים (פרט למבקש 1) כי הם לא זומנו כלל לדיון ולא נטלו בו חלק. הם טענו, כמו כן, כי המבקש 1 הופיע בבית המשפט בגפו, ללא שנסתייע בעורך דין והוא אף לא הביא עדים. על פי הנטען, חובה הייתה על בית המשפט להסביר לו את זכותו להיות מיוצג ולהעיד עדים. בנוסף לכך טוענים המבקשים כי פסק הדין לא הומצא להם.

3.כאמור, בית משפט קמא דחה את בקשת הביטול על הסף. מסכים אני עימו שלא היה מנוס מלעשות כן.

4.המבקשים פנו לבית המשפט בשנת 2001 לביטולו של פסק דין שניתן קרוב לארבעים שנה לפני כן. מתברר, כי תזכורת התביעה משנת 1959 הוגשה על ידי המבקש 1 בשם היורשים. שמם של היורשים האחרים של המנוח כלל לא הופיע בתזכורת התביעה. יתרה מכך, בזמנו בעת שנדון העניין בבית המשפט המחוזי, עמד בתוקפו סעיף 1642 של המג'לה. הסעיף קבע כי אחד מבין היורשים יכול לעמוד לדין לזכותו של המת ולחובתו. נראה שדי באמור בהוראה זו על מנת לחסום כל טענה של היורשים האחרים, שהרי יורש אחד, הוא המבקש 1, הגיש את תזכורת התביעה ונטל חלק בהליך בפני בית המשפט (ראו ע"א 395/70 מדינת ישראל נ' מדחת מחמוד עראם , פ"ד כה(2)20). כפי שצויין, בתזכורת התביעה לא הופיעו כלל שמותיהם של היורשים האחרים, אלא רק שמו ופרטיו של המבקש 1. במצב דברים זה, ברי שדי היה בכל מקרה בהתייצבותו לדין של המבקש 1, אם רואים את תזכורת התביעה כאילו הוגשה בשמם של כל היורשים. שאם לא תאמר כן תהא המסקנה שהיורשים האחרים כלל לא הגישו תזכורת תביעה ומה להם כי ילינו לאחר כמעט ארבעים שנה. אף אין ממש בטענה כי בית המשפט חייב היה, בעת שדן בתביעות האחרות, להסביר למבקש 1 את זכותו לייצוג משפטי וכי הוא רשאי להעיד עדים. אין צורך לדון בשאלת קיומן של חובות כאמור, שכן אף אם נניח שמוטלות חובות כאלה על בית המשפט, אין בהפרתן כדי לפתוח פתח להגשתה של בקשת ביטול.

5.המבקשים אף מלינים על כך שבית משפט קמא הסתמך בהחלטתו על תקנות הסדר זכויות במקרקעין (הליכי הסדר וסדרי דין), תשל"ג-1972. לטענתם, מדובר בתקנות שהותקנו לאחר שניתן פסק הדין. בעניין זה אכן נפלה שגגה מתחת ידיה של הערכאה דלמטה. ברם, אין בכך כדי לשנות מבחינת התוצאה, היינו דחייתה של בקשת הביטול.

6.אף לא מצאתי ממש בטענה המתבססת על כך שפסק הדין משנת 1963 לא הומצא אפילו למבקש 1. אף אם כך הוא, אין בכך כדי לפתוח פתח להגשת בקשה לביטולו של פסק הדין.

7.כפי שהעיר בית משפט קמא בסיום החלטתו, אין בתוצאה של ההליך הנוכחי לפגוע בטענה כלשהי העומדת למבקשים על יסוד הנתון עליו הם סומכים כי הם מחזיקים בחלקה ומעבדים אותה זה עשרות שנים. מסתבר כי נעשה ניסיון להגיע להסדר פשרה, אך הדבר לא צלח. נראה שראוי לעשות ניסיון נוסף להגיע להסדר מוסכם.

8.הבקשה נדחית בלא שהמדינה נדרשת להגיש תשובה.