רע"א 7974/06 סולו קומוניקציה מעבדות בע"מ נ. ריצ'ארד ניקל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד סגן הנשיא י' זפט), בה ניתן צו האוסר על המבקשים 5-3 לבצע כל דיספוזיציה בנכסי וזכויות המבקשות 2-1, שלא במהלך העסקים הרגיל של חברות אלה ובכלל זה פירעון הלוואות בעלים, ללא אישור מראש ובכתב מהמשיב.

2.

המשיב מחזיק בחלק ממניותה של המבקשת 2, רמסול סחר ושיווק בע"מ, המחזיקה במניותיה של המבקשת 1, סולו קומוניקציה מעבדות בע"מ (להלן ביחד – החברות). בין המשיב למבקשים 5-3 התעורר סכסוך על רקע ניהול עסקי החברות והמשיב פוטר מעבודתו כמנהל המבקשת 1. על רקע זה הגיש המשיב בשנת 2003 תביעה לבית הדין לעבודה. באותה שנה הגיש המשיב תביעה גם לבית המשפט המחוזי ובה טען, בין היתר, כי הוא זכאי ל- 25% ממניות המבקשת 2 (ולא ל- 15% כטענתם של המבקשים 5-3) וכי המבקשים 5-3 עושים שימוש שלא כדין בכספי המבקשת 1. המשיב ביקש כי בית המשפט יורה למבקשים 5-3 לרכוש את חלקו בחברה בתמורה ראויה. בית המשפט מינה מעריך לבחינת שווי החברות, אך הליכי ההערכה טרם הסתיימו. בחודש יולי 2006 הגיש המשיב בקשה לסעד זמני בה טען כי המבקשים מכרו נכסים מרכזיים של החברות מבלי ליידע אותו או לבקש את אישורו. הסעד הזמני שהתבקש היה צו האוסר על המבקשים לבצע דיספוזיציה בנכסי החברות עד אשר יתקיימו שלושה תנאים: א. כינוס אסיפות כלליות של החברות לשם אישור דוחות כספיים לשנים 2005-2004; ב. מתן דוח מפורט בנוגע למכירת נכסי החברות ובנוגע להמשך פעילותן כעסק חי; ג. אישור כל פעולה מהותית בחברות על ידי האסיפה הכללית של החברות. לצד סעד זמני זה ביקש המשיב גם צו מניעה זמני האוסר על המבקשים 5-3 להוציא או לקבל כספים, נכסים, זכויות וטובות הנאה מהחברות.

3.

בית המשפט המחוזי קבע כי בכך שהמבקשים פעלו למכור נכסים של החברות מבלי להודיע על כך למבקש הם הפרו את חובת האמון המוטלת עליהם מכוח שליטתם בנכסי החברות. כן ציין בית המשפט כי מכירת נכסי החברות בשלב שבו פועל המעריך, שמונה על ידי בית המשפט, לבירור שוויין מסכלת את עבודת המעריך ופוגעת בניהול ההליך המשפטי. בית המשפט המחוזי סבר כי לאור האופן שבו פעלו המבקשים מתעורר חשש לקיפוח זכויותיו של המשיב כבעל מניות ועל כן יש ליתן לו סעד זמני שימנע קיפוח זה. בית המשפט ציין, כי אף שבעלי מניות בחברה זכאים לקבל מידע אודות הפעילות העסקית של החברה, אין הם זכאים להתערב בניהול החברה. לפיכך, קבע כי אין לחייב את החברות לקבל את אישור האסיפה הכללית לביצוע פעולות עסקיות. יחד עם זאת, אסר בית המשפט על המבקשים 5-3 לעשות כל דיספוזיציה בנכסי החברות שלא במהלך העסקים הרגיל ללא אישור מראש ובכתב של המשיב. בית המשפט לא העניק למשיב את הסעד הזמני הנוסף שביקש בקובעו כי הסכסוך בין בעלי הדין התחיל כבר בשנת 2001, תביעתו של המשיב הוגשה בשנת 2003 ולמרות זאת עד כה לא ביקש המשיב להגביל את סמכויותיהם של המבקשים 5-3 בניהול החברה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. ענייננו הוא אך ורק בסעד הזמני הנוגע לאיסור דיספוזיציה בנכסי החברות.

4.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ביקשתי את תשובת המשיב לטענה אחת בלבד שהעלו המבקשים, והיא הטענה כי בית משפט קמא פסק למשיב סעד זמני החורג מהסעדים שהתבקשו, ואף מהזכויות הנתונות למשיב לפי הדין. לאחר שעיינתי בתשובתו של המשיב לטענה זו החלטתי לדון כאילו ניתנה רשות ערעור וזה הוגש על פיה. המשיב ביקש להכפיף את מכירת נכסי החברות לכמה תנאים מקדימים. שניים מהתנאים - אלה הנוגעים לאישור הדוחות הכספיים ומתן דוח מפורט על מכירת הנכסים - צופים פני עבר. במאמר מוסגר, אציין כי תנאים אלה אף נראים לא רלוונטיים לבקשה לסעד זמני נשוא ענייננו ונובעים כפי הנראה ממחלוקות אחרות שבין הצדדים. מכל מקום, בית משפט קמא לא קיבל את בקשתו של המשיב להכפיף את מכירת הנכסים לתנאים אלה, ובצדק עשה כן. התנאי השלישי שהציב המשיב בבקשתו לסעד זמני הינו תנאי צופה עתיד, והוא החשוב והרלוונטי לענייננו. המשיב ביקש כי כל פעולה מהותית בחברות תאושר על ידי האסיפה הכללית של החברות. אילו נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתו של המשיב כלשונה, כל פעולה מהותית הייתה מובאת לאישור האספה הכללית שם מצוי המשיב במיעוט. אם הפעולה הייתה מאושרת בניגוד לדעתו של המשיב, ותוך מה שנראה בעיניו כקיפוח, יכול היה המשיב לפנות לבית המשפט בבקשה לסעד שיסיר את הקיפוח. כך היה המצב לוּ קיבל המשיב את מבוקשו. כעת נבחן מהו הסעד שניתן לו בסופו של ההליך בבית משפט קמא. הסעד שניתן למשיב מאפשר לו למעשה להטיל וטו על דיספוזיציות בנכסי החברות, שאינן נעשות במהלך העסקים הרגיל. במצב דברים זה, אם ירצו המבקשים בכל זאת לבצע את הפעולה יאלצו הם לפנות לבית המשפט בבקשה לסעד. כלומר, הסעד הזמני שנתן בית המשפט המחוזי הופך את היוצרות לטובתו של המשיב - במקום שייאלץ הוא לפנות לבית המשפט במקרה הצורך (כפי שהיה קורה אילו היה מקבל את מבוקשו), ייאלצו המבקשים לפנות לבית המשפט.

5.

הסעד שנתן בית משפט קמא למשיב אף אינו מתיישב עם קביעתו לפיה אין המשיב זכאי כבעל מניות להתערב בניהול החברה. כך, מהחלטתו של בית משפט קמא יוצא כי מחד, אין לכנס אסיפה כללית שתאשר פעולות מהותיות של החברות כדי לא לאפשר לבעלי המניות להתערב בניהולן, אך מאידך ניתנה למשיב - בעל מניות מיעוט - זכות וטו על פעולות כאלה. בנסיבות אלה, סבורני כי יש לקבל את הערעור ולשנות את הסעד הזמני שניתן בבית משפט קמא. לפיכך נקבע, כבקשת המשיב בערכאה דלמטה, וזאת כסעד זמני, כי כל פעולה מהותית בחברות טעונה הסכמה של האסיפה הכללית. כמובן, שנשמרת זכותו של המשיב לפנות לבית המשפט בעקבות החלטה כאמור.

6.

אי לכך הערעור מתקבל כאמור לעיל. אין צו להוצאות.