פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7992/08
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקשת:
רינה היימליך
נ ג ד
המשיב:
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבש"א 10005/08 מיום 2.7.08 שניתן ע"י כב'
השופטים י' שנלר, ק' ורדי ור' לבהר-שרון
תאריך הישיבה:
כ"ג באייר התשס"ט
(17.5.09)
בשם המבקשת:
עו"ד רונן שלו
בשם המשיב:
עו"ד שעיה קטן
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטים י' שנלר, ק' ורדי ור' לבהר שרון), אשר דחה בקשה מטעם המבקשת להאריך את המועד לביצוע פעולות שנקבעו בפסק דין המאשר הסדר פשרה בין הצדדים.
2.
המבקשת ערבה יחד עם בעלה להלוואה שנטלו אחי בעלה ואשתו מהמשיב. ביום 10.6.03 הגיש המשיב לבית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעה בסדר דין מקוצר בסך כ-445,000 ש"ח נגד המבקשת, בגין חובה כערבה להלוואה. ביום 31.8.04 דחה בית משפט השלום בקשת רשות להתגונן שהגישה המבקשת. המבקשת הגישה ערעור על החלטה זו. יוער, כי ביום 14.2.05 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו תביעה אחרת שהגיש המשיב נגד המבקשת, במסגרתה ביקש לאכוף רישום משכנתה על דירת המגורים של המבקשת במסגרת הערבות להלוואה. ביום 22.12.05 הגיעו הצדדים להסכמה, לה ניתן תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי, לפיה יבוטל פסק דינו של בית משפט השלום ותינתן למבקשת רשות להתגונן. זאת, בכפוף למילוי מספר תנאים, ביניהם תשלום חודשי של 1,000 ש"ח על-ידי המבקשת ורישום משכנתה על דירתה. (להלן - פסק הדין המוסכם ). ביום 17.7.07 הגיש המשיב לבית משפט השלום בקשה למתן פסק דין, בה ביקש למעשה להחזיר על כנו את פסק הדין הדוחה את בקשת הרשות להתגונן. זאת, מאחר שהמבקשת איחרה באחד התשלומים ולא רשמה את המשכנתה על הדירה בהתאם למוסכם. ביום 23.12.07 קבע בית משפט השלום, כי הסמכות להארכת המועדים שנקבעו בפסק הדין המוסכם נתונה לבית המשפט המחוזי. לפיכך נקבע, כי הדיון בבקשה יידחה לתקופה של מספר חודשים במהלכם תוכל המבקשת לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי. ביום 19.5.08 הורה בית משפט השלום, כי פסק הדין הדוחה את בקשת הרשות להתגונן יוחזר על כנו. זאת, משום שהמבקשת לא הגישה פנייה לבית המשפט המחוזי.
3.
הסתבר, כי המבקשת פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה כאמור ביום 15.5.08. בית המשפט המחוזי נדרש לבקשה, וביום 2.7.08 הורה על דחייתה. על החלטה זו נסובה בקשת רשות הערעור שלפניי. עוד יצוין, כי המבקשת הגישה בקשה לביטול החלטת בית משפט השלום מיום 19.5.08, אשר נדחתה. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות לערער גם על החלטה זו. הטיפול בבקשת רשות הערעור הנוספת מעוכב עד למתן הכרעה בבקשה הנוכחית. בנוסף, יצוין כי ביום 17.5.09 נערך בפניי דיון בבקשת רשות הערעור. במהלך הדיון נעשו ניסיונות להביא את הצדדים לסיום המחלוקת ביניהם בהסכמה. ניסיונות אלו לא צלחו ולפיכך נדרשת הכרעה בבקשה.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב ובתשובת המבקשת, ואף שמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי ראה לנכון לדחות את הבקשה משני נימוקים. האחד, הפיכת הבקשה הנוכחית לתיאורטית, נוכח החלטת בית משפט השלום מיום 19.5.08. הנימוק השני הינו, כי המבקשת לא הציגה טעמים המצדיקים הארכת מועד שנקבע בפסק דין המוסכם. לא מצאתי מקום להתערב בקביעות אלה. המבקשת אכן לא הציגה טעם מספק לאיחור שחל ברישום המשכנתה על הדירה בהתאם למוסכם. כמו כן, לא ניתן הסבר לכך שהבקשה להארכת מועד הוגשה לבית המשפט המחוזי רק בחלוף מספר חודשים מהחלטת בית משפט השלום. המבקשת טענה כי העיכובים חלו, בין היתר, כתוצאה מכך שיוצגה על-ידי מספר עורכי דין שונים. טעם זה אינו מהווה נימוק מספק לעיכובים, בפרט כאשר מהמסמכים שצורפו מתעורר ספק באשר לטענותיה של המבקשת בהקשר זה. בנוסף, יש ליתן אף משקל לכך שעניינה של המבקשת נידון בפועל על-ידי שתי ערכאות שיפוטיות. לא מצאתי כי המבקשת הציגה טעם המצדיק דיון בטענות אלה בערכאה נוספת (ראו, ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).
5.
בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. המבקשת תשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ט בסיון התשס"ט (21.6.09).
ש ו פ ט