רע"א 8005/15 סימוני סלס ימין נ. עו"ד ערן אטלס, נאמן על נכסי החיוב

לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ח' שרעבי ) בפש"ר 11130-12-09 מיום 23.10.2015, במסגרתה קבע בית המשפט מהן ההפחתות שתופחתנה מהסכום שעל המבקשת לשלם לפדיון חלקו של המשיב 3 בנכס המוחזק על ידם בשיתוף.

רקע והליכים קודמים

1.

ביום 8.3.2010 ניתן צו כינוס לנכסי המשיב 3 (להלן: צו הכינוס ) והמשיב 1 מונה למנהל מיוחד על נכסיו. ביום 17.10.2010, ביוזמת נושיו, הוכרז המשיב 3 פושט רגל, כאשר הוגשו נגדו תביעות חוב על סך של 14,000,000 ש"ח בקירוב. במסגרת הליכי פשיטת הרגל, הוחלט על מכירתו של בית מגורים הממוקם בעיר בחדרה (להלן: הנכס ), בו מחזיק המשיב 3 יחד עם בת זוגו – המבקשת, ומונה שמאי להערכת שוויו של הנכס. ביום 29.12.2014 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר זכות המבקשת לפדות את חלקו של המשיב 3 בנכס, שקיבלה תוקף של החלטה על ידי בית המשפט. המבקשת טענה כי על הסכום שעליה לשלם על מנת לפדות את חלקו של המשיב 3 בנכס להיות שווה ערך לסכום הנטו שהיה נכנס לקופת הכונס אילו הנכס היה נמכר במכרז לצד שלישי. בתוך כך, טענה המבקשת כי יש להפחית מסכום השמאות סכומי מס שבח; היטל השבחה; יתרת חוב ארנונה; יתרת חוב מים; את חלקו של המשיב 3 ביתרת המשכנתא; תשלומי משכנתא ששולמו מכיסה של המבקשת מיום מתן צו הכינוס; הוצאות מימוש למכירת הנכס לצד ג'; תשלומי דיור חלוף; ועשרה אחוזים משווי הנכס בשוק החופשי בשל מכירתו באמצעות מכרז. בית המשפט אישר חלק מהפחתות אלה ודחה את יתרתן כפי שיפורט להלן. מכאן הבקשה שלפנַי.

הטענות בבקשה

2.

המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי משדחה את יתרת ההפחתות שביקשה שעניינן: תשלומי משכנתא ששולמו מכיסה של המבקשת מיום מתן צו הכינוס; הוצאות מימוש למכירת הנכס לצד ג'; תשלומי דיור חלוף; ועשרה אחוזים משווי הנכס בשוק החופשי בשל מכירתו באמצעות מכרז. לשיטתה, כל אלה הינן הפחתות ראויות בעטיין נשמר אינטרס המבקשת, המשיב 3 וילדיהם להישאר תחת קורת ביתם, ויחד עם זאת לא נפגע אינטרס הנושים – שכן סכום הנטו שיעמוד לרשותם יהא זהה לזה שהיה מתקבל ממכירה במכרז לצד שלישי. לדבריה, הרציונל העומד בבסיס גישה זו הוא שהאינטרס של הנושה איננו נפגע, שכן הוא מקבל את הסכום המרבי שהיה ממילא מצליח לממש ממכירת הנכס, ובאותה עת, החייב זוכה להמשיך להתגורר בביתו, תוך תשלום סכום מופחת. המבקשת סומכת ידה על דעת היחיד של השופט א' לוי

בע"א 2000/01 בן בסט נ' עין דר (12.8.2004) (להלן: עניין בן בסט ). המשיב 3 הצטרף לטענות המבקשת.

3.

המשיבים 2-1 מתנגדים לבקשת רשות הערעור דנן וסומכים ידם על החלטתו של בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו.

דיון והכרעה

4.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

1.

השגותיה של המבקשת על החלטתו של בית המשפט המחוזי מכוונות – רובן ככולן – נגד ממצאי עובדה. משכך, ניצבת המבקשת לפני משוכה גבוהה בשל הכלל לפיו אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית. התערבות כזו שמורה למקרים חריגים בהם נראה כי הקביעות העובדתיות אינן מעוגנות בחומר הראיות או כאשר הגרסה העובדתית אותה אימצה הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם מבחנים של היגיון ושכל ישר [ ראו : ע"א 9163/04 גרטלר נ' רובינשטיין , פסקה 5 (18.4.2007); ע"א 6021/08

לוגבינץ נ' מנורה חברה לבטוח בע"מ , פסקה 5 (24.2.2010)].

2.

סבורני כי המקרה דנן אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בממצאי העובדה שקבע בית המשפט המחוזי. נראה כי אין הצדקה להפחית תשלומי משכנתא ששולמו מיום מתן צו הכינוס, שעה שאלו שולמו מכיסם המשותף של המבקשת והמשיב 3 כפי שקבע בית המשפט. בנוסף, אין הצדקה, כלל ועיקר, להפחית את הוצאות המימוש הגלומות במכירת הנכס לצד ג', משאלה נבלעות בשכר הכולל שישולם לנאמן מקופת פשיטת הרגל. באשר לתשלומי דיור חלוף; ברי כי אין להידרש להפחתתם של אלו עת נקבע שככל שיבוצע פירוק בפועל יוותרו בידי המבקשת סכומים לרכישת דיור חלופי. כמו כן, בדין קבע בית המשפט כי אין להפחית עשרה אחוזים משווי הנכס עקב מכירתו באמצעות מכרז, משנקבע ששוויו אף עשוי לעלות בנסיבות דנן. לפיכך, נחה דעתי כי החלטתו של בית המשפט המחוזי נעוצה היטב בנסיבותיו העובדתיות של המקרה דנן ואינה מעוררת שאלות עקרוניות.

3.

יצוין כי הסוגיה של "פדיון במחיר נטו" שנדונה בדעת יחיד בעניין בן בסט הושארה בצריך עיון מאז [ראו: ע"א 9060/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ארנברג , פסקה 42 (22.9.2014)] ו סבורני כי אין להידרש אליה במסגרת הבקשה דנן ויש להותירה לעת מצוא.

4.

סוף דבר – הבקשה נדחית. בשים לב למכלול נסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.