רע"א 8012/06 שושנה הינדי נ. איתן סולימאן

לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים י' גרוס, א' קובו ומ' רובינשטיין), שבו נדחה ערעור המבקשים על פסק-דין של בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופט א' רצ'בסקי). המבקשים הם אלמנתו של המנוח דוד הינדי ז"ל, ושבעת ילדיו, וההליך נסב על שאלת הפיצויים המגיעים להם בשל מותו של המנוח בתאונת דרכים.

בבקשה מועלות שתי טענות עיקריות. הטענה הראשונה נוגעת לשאלת נפקות ההסתלקות של ילדי המנוח מחלקם בעיזבון לטובת האם-האלמנה. הסתלקות זו הביאה לכך שהאלמנה היא היורשת היחידה של המנוח, אולם במסגרת תביעת-הנזיקין התברר, כך נטען, שכתוצאה ממעשה-ההסתלקות, שיעור הפיצויים המשולם נמוך יותר; טעם הדבר הוא, כך נטען, שהאלמנה – היורשת היחידה – זכאית לתגמולים מאת המוסד לביטוח לאומי, המנוכים מן הפיצויים המשתלמים לעיזבון. המבקשים ביקשו לאיין תוצאה זו ולחזור בהם מהסתלקותם, אך שתי הערכאות שדנו בדבר דחו את טענותיהם בעניין זה.

הסתלקות מן העיזבון משמעותה היא שרואים ביורש-המסתלק כאילו לא היה יורש מלכתחילה (סעיף 6(ב) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965). כיוון שכך, אין מנוס מלראות באלמנה, במקרה זה, כיורשת היחידה – כפי שנקבע בצו הירושה וכפי שפסק בית המשפט קמא – על כל המשתמע מכך בתביעת הנזיקין. בית המשפט קמא מצא כי בנסיבות המקרה לא קמה עילה מספקת להתיר לילדי המנוח לחזור בהם מן ההסתלקות, ובמסקנה זו לא ראינו עילה להתערב ב"גלגול שלישי". התוצאה היא שהבקשה בעניין זה נדחית.

טענה אחרת היא שמכוח סעיף 330(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קמה זכאות לנפגע ל- 25% מהגמלאות המשולמות על-ידי המוסד לביטוח לאומי, ולא ל- 25% מהפיצויים שנפסקו בתביעה הנזיקית. אף טענה זו נדחתה על-ידי בית המשפט קמא, שפסק כי לשון הסעיף, כמו-גם הפרשנות שניתנה לו בפסיקה ובספרות, תומכים במסקנה כי ה- 25% המתייחדים לניזוק מחושבים מתוך הנזק – ולא מתוך התגמולים. גם בעניין זה אין לקבל את השגות המבקשים.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. לפנים משורת הדין – אין צו להוצאות.