רע"א 8013/06 ג'ומעה אזברגה נ. מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל

1.בשנת 1999 הגיש המשיב תובענה לסילוק ידם של המבקשים מחלקת מקרקעין בה הם מפעילים מוסך. בקשתם למתן רשות להתגונן נדחתה בשנת 2000 ובית המשפט נתן פסק דין בו נעתר לתובענה. המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב אשר דחה את הערעור ביום 21.3.01. דחייתו של הערעור באה בעקבות הסכמה מסוייגת ומצומצמת בין בעלי הדין. בשנת 2006 ביקש המשיב לפעול לביצועו של פסק הדין. המבקשים הגישו תובענה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בה עתרו לחייב את המשיב לנהל עימם משא ומתן במטרה להסדיר את זכויותיהם במקרקעין. עם הגשת התובענה, עתרו המבקשים לצו מניעה זמני שיאסור את פינויים. בית המשפט (כבוד השופט נ' ישעיה) דחה את הבקשה. מכאן בקשה זו לרשות ערעור.

2.טענתם של המבקשים היא שבעלי הדין הגיעו להסכמה מחוץ לאולם בית המשפט ביום הדיון בערעור, לפיה הערעור יידחה, הפינוי יעוכב, ויתנהל משא ומתן לשם הסדרת זכויותיהם של המבקשים. על-פי הנטען, עשו המבקשים את כל הדרוש על מנת להידבר עם המשיב, אך זה לא נעתר להם.

לא ביקשתי תשובה לבקשה דנא, שכן דינה להידחות, וזאת על-יסוד החומר הקיים.

3.בעת הדיון בערעור על פסק הדין לסילוק ידם של המבקשים, נרשמו הדברים הבאים מפיהם של באי-כוחם של בעלי הדין:

"הערעור ידחה, אולם הפינוי יעוכב עד ליום 23.8.01. הפקדון שהופקד בתיק הערעור ישאר בתיק ויוחזר למערערים עם הפינוי, ובלבד שהפינוי יבוצע במועד.

המזכירות תחזיר את הפקדון לאחר שתומצא לה הודעה מטעם ב"כ המשיבה שהפינוי בוצע במועד ושאין מניעה להחזירו.

לא יבוצע הפינוי במועד – יחולט הפקדון, מבלי לפגוע בכל זכות אחרת שעומדת למשיבה.

לא יהיה באמור לעיל כדי למנוע מהמערער לנהל מו"מ עם המשיבה, ולמען הסר ספק מובהר שהפינוי לא יבוצע אם תינתן הסכמה בכתב של גורם מוסמך לעיכובו".

ערכאת הערעור נתנה תוקף של פסק דין למוסכם. על יסוד הדברים שהוסכמו ונרשמו בפרוטוקול מצא בית המשפט המחוזי בענין התובענה החדשה, כי למבקשים אין סיכוי לזכות בתובענתם, ולפיכך דחה את הבקשה לסעד זמני. הבקשה בדין נדחתה.

4.מסתבר כי המבקשים פנו למשיב זמן קצר לאחר מתן פסק הדין בערעור. ביום 31.10.01 כתב אחד מפרקליטי המשיב לבא-כוחם דאז של המבקשים, כי אין המשיב יכול להעתר לבקשה למכור את המקרקעין למבקשים או להחכירה להם, שכן הנכס דרוש למשיב. בהתכתבות מאוחרת יותר, חזר המשיב על עמדתו הנזכרת. נראה כי הפנייה לבית המשפט בתובענה החדשה נגועה לכאורה בשיהוי.

5.אף אם נתעלם מן השיהוי, הרי ברור כי סיכוייהם של המבקשים לזכות בתובענה אינם מרשימים בלשון המעטה. הערעור שהגישו המבקשים נגד פסק הדין לסילוק ידם נדחה, תוך שניתן עיכוב ביצוע עד ליום 23.8.01. בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין נאמר כי אין מניעה שהמבקשים ינהלו משא ומתן עם המשיב. לא קיימת התחייבות מקבילה מצידו של המשיב. ההסכם הוסיף וקבע כי הפינוי לא יבוצע "אם תינתן הסכמה בכתב של גורם מוסמך לעיכובו". המבקשים לא הציגו הסכמה של גורם מוסמך לעיכובו של הפינוי. נזכור, כי התובענה החדשה הוגשה כחמש שנים לאחר המועד האחרון שנקבע לפינוי.

6.מן האמור מתבקשת המסקנה כי לא קיימת עילה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. הבקשה לרשות ערעור נדחית, אפוא.