רע"א 8014/02 אלי מזוז נ. קצין תגמולים

המבקש פנה לקצין התגמולים שבמשרד הביטחון לצורך קביעת אחוזי נכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: החוק) בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני שנגרמה לו במהלך שירותו הצבאי. מפרוטוקול הדיון של ישיבת הוועדה הרפואית (להלן: הוועדה הראשונה) שהתקיים ביום 13.2.01, עולה כי הוועדה הראשונה קבעה למבקש תחילה, דרגת נכות בשיעור 10% לצמיתות בגין פגיעה "קלה", אך לבסוף תוקן הפרוטוקול, ונרשם כי למבקש פגיעה "מזערית" ונקבע לו נכות בשיעור 5% בלבד.

המבקש ערער על קביעה זו לוועדה הרפואית העליונה (להלן: הוועדה העליונה), שקבעה – לאחר שבדקה את המבקש – כי מסקנות הוועדה הראשונה (המתוקנות) תואמות את הממצאים העולים מבדיקתה-שלה, ועל-כן דחתה את ערעור המבקש.

המבקש ערער על החלטה זו לבית-המשפט המחוזי בחיפה, ושב ותקף את הממצאים שנקבעו על-ידי הוועדה הראשונה. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו, כי טענות כנגד ממצאים אלה, מקומן בערעור שבפני הוועדה העליונה, וכי – והוא העיקר – משקבעה הוועדה העליונה, באופן עצמאי, ממצאים משלה באשר למצבו הרפואי של המבקש, אין מקום להתערב בהחלטתה רק בשל האפשרות שנפל פגם בהחלטת הוועדה הראשונה.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה טען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי כשפרש באופן דווקני וצר את סעיף 12א לחוק – הקובע כי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מוגבל לעניין משפטי בלבד – וראה עצמו מנוע מלבקר את ההליך שהתקיים בפני הוועדה הראשונה.

הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את טענות המבקש. אומנם, עניין סמכותו של בית-המשפט המחוזי לדון בפגמים שנפלו בהליכים שהתנהלו בפני הוועדה הרפואית מדרג ראשון ובהחלטותיה, מעלה שאלה משפטית כללית. ברם, במקרה דנן אין מקום להידרש אליה, שכן בית-המשפט המחוזי היה ער לאפשרות שנפל פגם בהחלטת הוועדה הראשונה, אך הכריע כי משקבעה הוועדה העליונה – המורכבת מרופאים מומחים – ממצאים ומסקנות משלה, לא היה עוד הכרח בבדיקת הליכי הוועדה הראשונה לגופם. המבקש לא הוכיח חוסר סבירות העולה מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי או עיוות דין שנגרם לו, ומשכך, ממילא אין עילה להתערבות בית-משפט זה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.