רע"א 8019/00 כלל -חברה לביטוח בע"מ נ. עארף שבלי

זו הוגשה רשות הערעור שבפני, אשר הוחלט לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה.

5.קודם הכרעה במחלוקת בין בעלי הדין, מתבקשות שתי הערות. ההערה הראשונה מתייחסת למחיקת התביעה שנעשתה באופן חד צדדי על ידי המשיב, קודם שהתקבלה עמדתה של המבקשת לכך. כך קרה, הואיל ולפי המוסכם בין בעלי הדין לא הוגש כתב הגנה על ידי המבקשת בשל משא ומתן אשר התנהל בין בעלי הדין ועל דעת המשיב. ברי, שלו היה כתב הגנה בתיק, לא היה מוחק בית המשפט את התובענה בת"א 1403/96 מבלי קבלת תגובת המבקשת. זו, מצידה, בודאי היתה מבקשת שהפסקת ההליכים בתביעה זו תעשה בתנאים, וביניהם התנאי שחוות הדעת הרפואית בתחום האורטופדי תמשיך ותחייב את בעלי הדין בכל הליך משפטי עתידי בגין התאונה. ניתן לומר, שבנסיבות המקרה ניצל המשיב לתועלתו את העובדה שלא היה כתב הגנה של המבקשת בתיק.

ההערה השניה מתייחסת לכך שהנכות שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית של המוסד כתוצאה מהתאונה מורכבת מנכות אורטופדית בשיעור 20% ומנכות אורולוגית בשיעור 30%. ההחלטה בתובענה השניה מתייחסת לעתירה בתחום האורטופדי בין 5% שקבע המומחה לעומת 20% נכות שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית.

6.לדעתי, הדין עם המבקשת, וטעה בית המשפט המחוזי כשהעדיף את קביעת הוועדה הרפואית על זו של המומחה. צדק, אמנם, השופט המלומד, כשקבע שקביעת דרגת נכות על ידי מומחה רפואי במסגרת הליך משפטי אינה מהווה קביעת דרגת נכות במובן סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- ( להלן: החוק ) (ראו רע"א 5697/90 הסנה, חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' רוטבן , תק-על 91(2), 65). השופט המלומד צדק גם, בקבעו שבתובענה אשר בפניו קביעת דרגת הנכות על ידי הוועדה הרפואית קדמה להגשת חוות דעתו של המומחה. על פי הוראות סעיף 6ב' לחוק, במצב דברים כזה עדיפה הקביעה של הוועדה הרפואית על זו של המומחה.

אולם העובדות בענייננו הן מיוחדות. בין בעלי הדין הושגה, כאמור, הסכמה בדבר מינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדי אשר חוות דעתו תחייב את בעלי הדין. אין מחלוקת שלצרכי התובענה הראשונה חוות דעת זו של המומחה היתה עדיפה על קביעת הוועדה הרפואית. השאלה האמיתית שבמחלוקת בין בעלי הדין היא, האם חוות דעת זו עדיפה, בנסיבות המקרה, גם במסגרת התובענה השניה.

7.כדי להכריע בשאלה זו, יש לעמוד על טיב ההסכמה בין בעלי הדין על מינוי המומחה כמומחה רפואי מוסכם, ועל השלכתה של הסכמה זו על הדיון המתקיים בפני בית המשפט המחוזי. יש חשיבות לטיבה ותוכנה של הסכמה זו, שכן בעלי הדין רשאים להתנות על הוראות סעיף 6ב' ולהגיע להסכמה דיונית בדבר דרך הוכחת הנכות הרפואית של התובע (רע"א 1619/93 אליהו, חברה לביטוח נ' טטר , פ"ד מז(4) 89; רע"א 1668/95 נפאר פאיז נ' איתן, חברה לביטוח בע"מ , תק-על 95(2) 203).

מסקנת בית המשפט המחוזי היתה, שההסכמה אליה הגיעו בעלי הדין היתה במסגרת התובענה הראשונה בלבד, וכי אין לה נפקות לעניין התובענה השניה. דעתי היא, שבכך שגה בית המשפט. עיון בנוסח ההסכם בכתב אליה הגיעו בעלי הדין, מלמד שאמנם נזכר בו מספר התיק 1403/96 כתיק בו הגיש המשיב תובענה נגד המבקשת, אך לא נזכר בו שכוח ההסכמה יפה רק במסגרת תובענה זו. ולהיפך. בפיסקה האחרונה של ההסכם נאמר, שחוות הדעת של המומחה/ים "מחייבות אותם גם במסגרת הליכים בבית משפט", מבלי להזכיר מספר תיק, וכן כי דינה של חוות דעת כזו כדין חוות דעת אשר הוגשה על ידי מומחה לפי סעיף 7 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז1986-. משמע, שההתייחסות היא לכאורה לכל הליכים משפטיים. מספר התיק 1403/96 נזכר משום שזה היה התיק היחיד בו היתה תלויה אותה עת תובענה של המשיב נגד המבקשת. אך אין בהסכם בין בעלי הדין כל אמירה כי הקביעה תהיה טובה רק

במסגרת תובענה זו. ומה ההיגיון בהגבלה כזו? סביר להניח, ששני הצדדים התכוונו למנות את המומחה כמי שחוות דעתו תחייב במסגרת תובענתו של המשיב מהמבקשת בגין התאונה הנדונה. זאת, בין אם הסכסוך יסתיים במסגרת התובענה שהוגשה כבר, ובין אם יתסיים מחוץ לבית המשפט (ובמסגרת זו הסכים המשיב לדחות את מועד הגשת כתב ההגנה על ידי המבקשת) ובין אחרת. לא היה כל היגיון להגביל את חוות דעתו רק למסגרת התובענה התלויה ועומדת, אם היו בעלי הדין צופים שהסכסוך ביניהם יסתיים במסגרת הליך אחר והצדדים בודאי לא התכוונו לכך. כך עולה גם מנוסח ההסכם ביניהם, וכך מתבקש גם מהגיונם של דברים.

מסקנתי היא, איפוא, שחוות דעתו של המומחה מהווה חוות דעת של מומחה רפואי במסגרת ההליך המתקיים בבית המשפט המחוזי, וכי היא עדיפה על קביעת הנכות על ידי הוועדה.

8.בשולי הדברים אוסיף, שבנסיבות המקרה היה יותר מאבק ניצול לרעה של הליכים מצד המשיב. בקשתו למחיקת התביעה, להבדיל מבקשה להעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי, מבלי לבוא בדברים קודם לכן עם בא כוח המבקשת, יש בה טעם לפגם. היה בכך ניצול של העובדה שכתב הגנה לא הוגש על ידי המבקשת, דבר שנעשה על פי המוסכם עם המשיב. היה בכך מניעה מהמבקשת הן להגיב על הבקשה למחיקה של התובענה הראשונה, והן לבקש שההליכים בתובענה הראשונה יופסקו בתנאי שיובטח שחוות דעתו של המומחה תחייב בכל הליכים משפטיים בעתיד.

9.הערה אחרונה לפני סיום. אין בכל האמור לעיל למנוע מבית המשפט, אם לפני חקירתו של המומחה או אחריה, לקבוע שראוי שהמשיב ייבדק נוספות על ידי המומחה, אם ימצא זאת בית המשפט לראוי. ממסמכי המוסד לביטוח לאומי עולה, שיש חשש להחמרה במצבו של המשיב. נוכח מועד חוות הדעת של המומחה (21.1.97) לעומת מועד חוות דעתה של הוועדה (22.7.98), יתכן שראוי הדבר.

10.על סמך כל האמור לעיל, מתקבל הערעור. החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת, ונקבע בזה שחוות דעתו של המומחה מהווה חוות דעת מוסכמת של מומחה בהליך המתקיים בפני בית המשפט המחוזי. על פי המוסכם בין בעלי הדין, יש לראותה כחוות דעת אשר התקבלה על ידי בית המשפט קודם שנקבעה דרגת הנכות על ידי הוועדה הרפואית.

המשיב ישא בהוצאות המבקשת בסך 10,000 ש"ח.