פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8023/13
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1. שלום כפר נופש צפון
2. מקס רון מלכה
נ ג ד
המשיב:
לורנס דינר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בחיפה בת"א 17998-08-13 מיום 17.11.2013 שניתנה על-ידי השופט ע'
זרנקין
בשם המבקשים:
המבקש 2 בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד יעקב מרקס
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ע' זרנקין ) בת"א 17998-08-13 מיום 17.11.2013 בגדרה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה קודמת לדחות בקשה לאישור תשלום שכר טרחת עורך-דין מתוך כסף שהופקד בקופת בית המשפט.
2.
המבקשים, חברת שלום כפר נופש צפון ג.ע. 2006 בע"מ ועובד החברה, הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה להעביר אליהם, או במישרין לפרקליטם, סך של 50,000 ₪ – כשכר טרחת עורך-דין – מתוך כספים שהופקדו בקופת בית המשפט על-ידי כונסת הנכסים שמונתה לחברה, בעקבות החלטה בתנ"ג 42409-02-12 ( לורנס דינר נ' שלום כפר נופש צפון ואח' ). לטענתם, כל אמצעיה הכספיים של החברה הופקדו בקופת בית המשפט. המבקשים נתבעו על-ידי המשיב בתביעה כספית בסך שלמעלה מ-8 מיליון ₪. לחברה אין אמצעים אחרים למימון שכר טרחת עורך-דין, ומבלי לאשר להם את התשלום המבוקש מתוך הכספים הנ"ל, לא יוכלו להתגונן כראוי נגד התביעה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בהחלטה מיום 28.9.2013, בקובעו כי " לא מצאתי כי יש הצדקה למימון ייצוגם המשפטי של הנתבעים מכספי החברה" . ביום 5.11.2013 הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, ובה טענו כי ידיהם כבולות וכי אין ברשותם אמצעים כספיים על מנת לממן את הגנתם במשפט. לדבריהם, אישר בית המשפט המחוזי תשלום בסך של 15,000 ₪ מתוך כספי החברה עבור מי ששימש בעבר כמנהל המיוחד של החברה, ואין הצדקה שלא להתיר את התשלום למי שבא בשם החברה כיום.
בהחלטה מיום 17.11.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון חוזר וקבע כך: "אינני מוצא לנכון לשנות מהחלטתי הקודמת בעניין, והרציונאל המובע בה נכון אף היום. הבקשה נדחית". נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנַי.
3.
לטענת המבקשים, החלטות בית המשפט המחוזי – הן החלטתו הראשונה, הן החלטתו בבקשה לעיון חוזר – אינן מנומקות. דחיית הבקשות משמעה כי יֵאלצו להתייצב בבית המשפט בידיים כבולות ומבלי שיתאפשר להם יצוג משפטי ראוי. אין הצדקה ליתן אישור לתשלום שכ"ט עו"ד מתוך כספי החברה לב"כ המשיב, אשר שימש בעבר כמנהל המיוחד של החברה, ולא למי שמייצג את החברה בשעה זו. משכך, יש לקבל את הבקשה ולהורות על אישור תשלום שכ"ט עו"ד מתוך הכספים המופקדים בקופת בית המשפט.
4.
דין הבקשה להידחות.
החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה הראשונה ניתנה כאמור ביום 28.9.2013. המבקשים לא ביקשו רשות לערער על החלטה זו. לעומת כן, לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט המחוזי לעיון חוזר. כלל נקוט בידנו, שלא לאפשר הארכת מועד מלאכותית להגשת בקשת רשות לערער. לא חל שינוי נסיבות שהצדיק עיון חוזר (ראו סעיפים 5-8 לתגובת המשיב לבקשת המבקשים בבית המשפט המחוזי לעיון חוזר), ולפיכך אין מקום ליתן רשות לערער על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר. ככל שסברו המבקשים כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו הראשונה, וככל שהיו בפיהם טענות "ערעוריות", כי אז היה עליהם לבקש רשות לערער על ההחלטה ההיא. משלא עשו כן, נסתתמו טענותיהם בשלב הזה. אם לא נאמר כך, נמצֵאנו מאפשרים הארכת מועד להגשת בקשות רשות לערער, הלכה למעשה, עד בלי די; וכזאת לא יֵעשה.
5.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו הוצאות.
ניתנה
היום, י"ז בטבת תשע"ד (20.12.2013).
ש ו פ ט