רע"א 8030/14 פלוני נ. פלוני

1.

במוקד הבקשה לרשות ערעור הנדונה עומד פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בע"א 15569-11-13, בגדרו נדחתה תביעת המבקשת, כפי שקבע בית משפט השלום. על כך הוגשה הבקשה הנדונה. נקבע שם פה אחד, כי דין התביעה להידחות, אולם שופטי ההרכב חלקו ביניהם בהנמקה. רוב השופטים (כב' השופטת ב' בר זיו , וכב' השופט ד"ר ע' זרנקין) קבעו כי המשיב, אחד מכונסי הנכסים שמונו על ידי בית המשפט, לא התרשל בתפקידו. לעומתם סברה כב' השופטת, ש' שטמר , כי אכן התרשל המשיב, אך דחתה את התביעה בשל כך שהמבקשת לא הוכיחה את נזקה. אף בהליך שהתנהל בבית משפט השלום (ת"א (חיפה) 31106-01-10) נדחתה התביעה. על קביעה זו מונחת הבקשה לפנינו.

2.

ברקע הליכי גירושין בין המבקשת ובעלה. בבעלות שניהם זוג דירות בחיפה, בשני רחובות שונים. במסגרת ההליך שהתנהל הוחלט על חלוקת הדירות בין הצדדים, ולשם כך מונו באי כוח הבעל והאישה ככונסי נכסים לשם פירוק השיתוף בדירות אלו. בהליכי הפירוק רכש כל אחד מבני הזוג אחת מן הדירות. בהקשר זה, החליט בית המשפט לענייני משפחה כי על הבעל היה להעביר כספים לידי כונסי הנכסים, וזאת על מנת ששני הצדדים יקבלו את חלקם בכספים. חלק מן הסכום האמור היה אמור להיוותר בידיהם של כונסי הנכסים, בשל סכסוך משפטי שהתגלע בין הצדדים בדבר עיקולים להבטחת חוב לקרובי משפחתו של הבעל.

רכישת הדירות ההדדית התבצעה בשנת 2004, ואילו הכספים הועברו למבקשת רק בשנת 2009. בהליך שלפנינו, מעלה המבקשת טענות כנגד המשיב, ששימש כונס הנכסים, ושייצג את הבעל בסכסוך זה. לטענתה, המשיב התרשל בכך שלא שחרר לחשבונה במשך חמש שנים את הכספים שהגיעו לה מהבעל, ושהועברו לכונסי הנכסים. להוכחת טענתה מביאה היא אמרה של בית המשפט המחוזי בהליך ביזיון בית משפט, שהתרחש מול הבעל בשל אי קיום התחייבויותיו, ובו קובע בית המשפט כי דעתו אינה נוחה מהתנהלות כונסי הנכסים. הוכחה נוספת שמובאת על ידי המבקשת הינה עמדת כב' השופטת ש' שטמר בערכאה קמא, לפיה המשיב התרשל, אולם דין התביעה להידחות בשל אי הוכחת הנזק. יצויין כי בניגוד לעמדה זו, שני השופטים הנוספים שדנו בערעור (כב' השופטת ב' בר זיו , וכב' השופט ד"ר ע' זרנקין ), דחו אותה בשל היעדר רשלנות.

3.

עם כל ההבנה למבקשת, אינני סבור כי יש מקום להתערבות בתיק זה. המחלוקת בדבר סוגיית התרשלותו של המשיב נסובה סביב ממצאים עובדתיים שלא נהוג להתערב בהם. יש לזכור כי בקשת רשות ערעור, כשמה כן היא. אין מדובר בערעור בזכות. על המבקש לשכנע את בית המשפט כי ראוי לדון בעניין לגופו, על אף שהדין אינו מחייב זאת. לשם כך רשאי בית משפט לשקול גם שיקולים מעשיים. בעניינו, לא התקיימו חילוקי דעות בין שופטי ערכאות קמא בדבר התוצאה לפיה דין התביעה להידחות. זאת בין בשל היעדר הוכחת התרשלות, או בשל אי הוכחת נזק. בראיה זו, העניין אינו מצדיק רשות ערעור, וודאי לא על פי המבחנים הרלוונטיים לגלגול שלישי שנקבעו בהלכת חניון חיפה (רע"א 103/82, פ"ד לו(3) 123 (1982)).

4.

סוף דבר, דין בקשה זו להידחות ללא צו להוצאות.