רע"א 8043/15 שאול צפאני נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 25.10.2015 (ע"א 58839-06-15, השופט א' ואגו ). בית המשפט המחוזי הורה על מחיקתו של ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע מיום 27.3.2015 שבו נדחתה תביעה של המבקש נגד המשיבים (ת"א 21941-10-12, השופטת מ' וולפסון ).

2.שורשיה של הבקשה דנן בתביעה כספית שהגיש המבקש בקשר לחוב שנותר בגין הלוואה שנטלו הוריו של המבקש מהמשיב 1, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק ). חלק מן העובדות שביסוד הבקשה לא הובהרו כל צורכן. עם זאת, ניתן לומר באופן כללי כי לטענת המבקש נטילת ההלוואה לוותה ברכישתו של ביטוח חיים עבור אביו אצל המשיבה 2, אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: אליהו ). על כן, לשיטתו, עם מותו של האב חוב ההלוואה היה צריך

להתאפס. לעומת זאת, עמדתו של הבנק היא שלנטילת ההלוואה האמורה, בשונה מהלוואות אחרות שנטל האב, לא נלוותה עריכתו של ביטוח חיים, ולכן החוב נותר בעינו.

3.בכתבי הטענות ובבקשות השונות שהגישו המשיבים בבית משפט השלום הועלתה על-ידם, בין היתר, טענת התיישנות, אשר לא זכתה למענה מצד המבקש. כתוצאה מכך, דחה בית משפט השלום את התביעה, בקבעו שגם לפי החלופה המקלה ביותר עבור המבקש התיישנה עילת התביעה כשמונה חודשים לפני שהוגשה התביעה. למעלה מן הצורך, העיר בית המשפט כי עילת התביעה אינה ברורה וכי בשל התוצאה אליה הגיע הוא אינו נדרש לטענות נוספות הנוגעות לכשלי המבקש בניהול התביעה. בקשה לביטול החלטה שהגיש המבקש נדחתה על-ידי בית משפט השלום, אשר קבע כי ההחלטה אינה בגדר פסק-דין במעמד צד אחד וכי הדרך להשיג על ההחלטה היא באמצעות הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי.

4.המבקש אכן הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי ובצדו בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להארכת מועד ובהמשך לכך הורה על מחיקת הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי הערעור הוגש בחלוף שבועות או יותר מהמועד הקבוע בדין; כי לא הוכח קיומו של טעם מיוחד המצדיק את הגשת הערעור באיחור; וכי סיכויי הערעור אינם גבוהים "כלל ועיקר".

5.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני. המבקש חוזר על הטענות שהעלה בערכאות הקודמות, ומוסיף וטוען כי ככל שערעורו לבית המשפט המחוזי הוגש באיחור הרי שהאיחור נבע מטעות בדבר המצב המשפטי ועל כן היה מקום להאריך את המועד להגשתו. המבקש שב וטוען, בהקשר זה, כי סבר שפסק דינו של בית משפט השלום ניתן במעמד צד אחד ומכאן שמניין הימים לערעור נספר רק ממועד ההחלטה שדוחה את בקשת הביטול. כמו כן, המבקש סבור כי סיכויי הערעור שהגיש גבוהים משום שמתקיים בעניינו החריג הקבוע בסעיף 11 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות ) – בהתחשב בכך שאמו לא הייתה מסוגלת לדאוג לענייניה בטרם הוא מונה כאפוטרופוס שלה. לטענתו, נגרם לו בשל כך עיוות דין.

6.ביום 21.12.2015 הוריתי למשיבות להשיב לבקשה, תוך התייחסות לשאלת ההתיישנות, בשים לב לטענת המבקש בדבר תחולת סעיף 11 לחוק ההתיישנות.

7.הבנק הגיש את תשובתו ביום 10.1.2016, ובמסגרתה טוען הוא כי בצדק נדחתה תביעתו של המבקש בבית משפט השלום – במעמד שני הצדדים – לאחר שזה לא השיב לטענת ההתיישנות שהועלתה ולא מילא צווים שיפוטיים. הבנק מוסיף וטוען כי בצדק נדחתה אף הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור. הבנק טוען כי עילת התביעה של המבקש התיישנה עוד בטרם הגיש את תביעתו גם בשים לב לכל החריגים הקבועים בחוק ההתיישנות. בנוסף, הבנק מצביע על כך שהטענה הנוגעת למינויו של המבקש כאפוטרופוס על אמו הועלתה לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור ולא הובאו לה כל ראיות, על-אף שהנטל בעניין זה מוטל על המבקש. כמו-כן, כך נטען, המבקש מנוע מלטעון כל טענה הנוגעת להתיישנות לאחר שלא עשה כן בערכאה הדיונית. לגופם של דברים, טוען הבנק כי לגבי ההלוואה מושא הבקשה כלל לא הוצאה פוליסת ביטוח חיים והמבקש לא הגיש מסמכים המוכיחים כי הייתה פוליסה כזו.

8.אליהו הגישה את תשובתה ביום 19.1.2016, ובה היא מצטרפת לטענות שמעלה הבנק. בנוסף טוענת אליהו כי בינה לבין אביו של המבקש לא היה כל חוזה ביטוח. עוד היא טוענת כי טענות המבקש הן טענות ערעוריות וכי בקשתו אינה מעלה כל טענה החורגת מעניינם של הצדדים. כמו כן, טוענת אליהו כי חלק מטענותיו של המבקש הן בגדר הרחבת חזית והועלו לראשונה במסגרת הבקשה, ובכלל זאת הטענה להתקיימותו של החריג הקבוע בסעיף 11 לחוק ההתיישנות.

9.המבקש ביקש להגיב לתשובות, ואפשרתי לו לעשות כן ביום 24.1.2016. המבקש טוען בתגובתו כי ישנן ראיות לכך שבין הצדדים היה חוזה ביטוח, ובכלל זאת ראיה על תשלום דמי ביטוח (בהצביעו בהקשר זה על דו"חות מצב חשבון הכוללים התייחסות ל"ביטוח חיים"). כמו כן, הוא חוזר על טענתו כי לא חלה התיישנות בשל מינויו כאפוטרופוס על אמו, ואף מציין כי טענה זו נטענה כבר בבית משפט השלום, כאשר צירף את המסמכים הרלוונטיים לתביעתו.

דיון והכרעה

10.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123 (1982) ). טענותיו של המבקש אינן מעלות כל שאלה כללית החורגת מעניינו הפרטני, והן נעוצות בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה.

11.למקרא תגובתו של המבקש על נספחיה לא ניתן שלא לחוש אמפתיה כלפי מצבו. עם זאת, בעיקרו של דבר, הוא ניצב בפני מחסום הנובע מן הדין – מחסום ההתיישנות. בית משפט השלום קבע שתביעתו של המבקש התיישנה, וזאת אף כאשר מניחים לטובתו את ההנחות המקלות ביותר מבחינתו. המבקש לא הביא ראיות ולא הסביר מדוע קביעה זו איננה נכונה בעניינו, לנוכח העובדה שתביעתו הוגשה רק בשנת 2012. טענתו בדבר התקיימותו של החריג בסעיף 11 לחוק ההתיישנות נטענה באיחור, וללא ראיות מספיקות. בנסיבות הללו אף לא התרשמתי שנגרם למבקש עיוות דין. כמו כן, החלטותיהן של הערכאות הקודמות אשר משמעותן היא שתביעתו של המבקש לא תידון לגופה נובעות מהתנהלותו הדיונית, ולא ניתן לאפשר בשלב זה של ההליך ביצוע "מקצה שיפורים" בטענותיו. אף לא ניתן לדון במסגרת בקשת רשות הערעור בשאלת עצם קיומו של חוזה ביטוח, אשר לא נדונה בערכאות הקודמות אך בשל התנהלותו של המבקש עצמו, שאף היה מיוצג.

12.על אף האמור, ניתן להביע תקווה כי המשיבים יבחנו, לפנים משורת הדין, את טענות המבקש לעניין קיומו של חוזה ביטוח (בשים לב לנספחים שצירף המבקש לתגובתו). זאת, הגם שאינם חייבים לעשות כן מבחינה משפטית, ומבלי לנקוט עמדה בעניין זה, שלא יכול היה להתברר כל צורכו בהליך דנן.

13.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.