רע"א 8048/99 זיוה קופלה נ. סהר חברה לביטוח בע,מ

1.המבקשת הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי, בה עתרה לתשלום פיצויים על נזקיה בתאונת דרכים בה נפגעה ביום 22.6.77. במהלך הדיון עתרה למינוי שני מומחים רפואיים נוספים בתחום הפסיכיאטריה והנוירו-כירורגיה - בנוסף למומחה בתחום האורטופדי אשר נתן את חוות דעתו - ובקשתה נדחתה. על כך הוגשה בקשה זו לרשות ערעור, אשר הוחלט לדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.כמו בית המשפט המחוזי, לא מצאתי שיש מקום למנות מומחה בתחום הנוירו-כירורגיה לאור חוות דעת של המומחה בתחום האורטופדי. לעומת זאת, היה מקום, לדעתי, למנות מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

על פי מסמך של בית חולים הדסה עין כרם מיום 9.9.89, נבחנה המבקשת על ידי פסיכולוג ופסיכיאטר ונמצאו אצלה ממצאים אשר הצדיקו, לדעתי, בחינה פסיכיאטרית. בין היתר, מצויין לגבי המבקשת שהיא "מתקשה לתפקד בביתה, אנהבוניה, לביליות אפקטיבית, פיחות ערך עצמי וחולשה עם חוסר תאבון עד כדי ימים שלמים שאינה אוכלת". נמצא אצלה גם אפקט דכאוני מקובע. עוד נאמר במסמך, כי:

"מההתרשמות על רקע מצבה הגופני המורכב, כאב כרוני, נראה שהתפתח מצב דיכאון מקורי ... מסכנת עצמה בחוסר אכילה ושתיה ... המלצתי על אשפוז, אך מסרבת ('לא רוצה להחשב חולת נפש'). מעוניינת בטיפול פסיכיאטרי אמבולטורי".

מהאמור לעיל, על רקע נכותה האורטופדית הקשה של המבקשת עקב התאונה (המומחה הרפואי בתחום זה קבע נכות צמיתה בשיעור 51%), והניתוחים שעברה, עולה האפשרות של קיום קשר בין התאונה לבין מצבה הנפשי של המבקשת המצדיק מתן חוות דעת על ידי מומחה.

3.נימוקיו של בית המשפט לדחיית הבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי היו, שאין מסמכים המוכיחים בעיות בתחום הפסיכיאטריה בסמוך לתאונה, וכן העובדה ששלב הדיון בתביעה הוא שנשמעו כבר חלק מהראיות, לרבות עדות המבקשת.

הנני סבור, שאף אחד משני הנימוקים לא הצדיק את דחיית הבקשה. לא אחת מתפתחות בעיות פסיכיאטריות לא מיד לאחר קרות התאונה אלא כעבור זמן. לעיתים, נובע הדבר כתוצאה מטיפולים רפואיים עקב התאונה, בעיקר כשמדובר בפגיעה קשה בתאונה. לפיכך, העובדה שאין מסמכים ממועד סמוך לתאונה המעידים על בעיות פסיכיאטריות, אין בה להכריע. מצער, כמובן, הדבר, שהמצב של המבקשת בתחום הפסיכיאטרי הוברר בתאריך מאוחר, כשנתיים לאחר התאונה, ומינוי מומחה רפואי עתה עלול לעכב את המשך שמיעת המשפט. מאידך גיסא, אי מימוש הבדיקה בדבר מצבה הפסיכיאטרי של המבקשת והקשר שבין התאונה לבינו, עלול לגרום למבקשת נזק שלא יהיה ניתן לתיקון. עדיף, כמובן, שהנושא הפסיכיאטרי יבדק - אף כי באיחור - אבל עתה, ולא בעקבות פסק דין בערעור. מכל מקום, אין לקפח את המבקשת על ידי חסימת דרכה לבירור הנושא הפסיכיאטרי, בפרט שאין מיוחסת לה כל התרשלות בכך שלא עוררה את הנושא קודם לכן.

3.התוצאה היא שהערעור מתקבל, ומוחלט בזה שעל בית המשפט המחוזי למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי אשר יבדוק את המבקשת ויחווה דעתו על מצבה בעקבות התאונה. אם לאחר קבלת חוות הדעת יהיה, לדעת בית המשפט, מקום לחקור נוספות עדים שכבר העידו, יוכל בית המשפט, כמובן, להתיר חקירה כזו.

המשיבה תשא בהוצאות המבקשת בסך 5,000 ש"ח.