רע"א 8064/18 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ש' סרחאן ) בת"א 36084-09-18 מיום 8.11.2018, בגדרן הורה בית המשפט על העברת תובענת המבקשים לדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים, וכן ניתנה למשיבים ארכה להגשת כתב הגנה.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 18.9.2017 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה נגד המשיבים בעילת רשלנות מקצועית (ת"א 42616-09-17). תביעה זו נמחקה מחמת אי-תשלום אגרת בית משפט (להלן: התובענה הראשונה ). כשנה לאחר מכן, ביום 20.9.2018, הגישו המבקשים תביעה חדשה כנגד המשיבים באותה העילה, אך הפעם לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (להלן: התובענה השנייה ). בהמשך לכך, הגישו המשיבים 3-2 (להלן: המשיבים )

בקשה למחיקת התובענה השנייה, וזאת, בין היתר, בשל היעדר סמכות מקומית. לחלופין, ביקשו המשיבים כי הדיון בתובענה זו יועבר לבית המשפט המחוזי בירושלים. מנגד, המבקשים הגישו בקשה למתן פסק דין כנגד המשיבים בהיעדר הגנה, לאחר שהללו לא הגישו את כתב הגנתם בתוך המועד שנקבע לכך.

3.

בהחלטה מיום 8.11.2018, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים להעברת הדיון, וקבע כי הסמכות לדון בתובענה השנייה נתונה לבית המשפט המחוזי בירושלים. בתוך כך, קבע בית המשפט המחוזי כי משטענו המבקשים במסגרת התובענה הראשונה כי בית המשפט המוסמך לדון בעניינם הוא בית המשפט המחוזי בירושלים, הם מושתקים מלטעון "טענה דיונית הפוכה", כלשונו, במסגרת התובענה השנייה. משכך, הורה בית המשפט המחוזי על העברת הדיון בתיק לבית המשפט המחוזי בירושלים (להלן: ההחלטה הראשונה ). בהחלטה נוספת מיום 8.11.2018, הורה בית המשפט המחוזי למשיבים להגיש כתב הגנתם בתוך 21 יום (להלן: ההחלטה השנייה ).

על שתי החלטות אלה נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הבקשה דנן

4.

בבקשה טוענים המבקשים, בעיקרו של דבר, כי ההחלטה הראשונה שגויה, זאת, בין היתר, מכיוון שהתובענה השנייה מגלה בבירור כי עיקר מעשי ומחדלי המשיבים, עורכי דין במקצועם, נעשו במסגרת ייצוג המבקשים בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, וכי די בכך כדי להקנות לבית המשפט סמכות שיפוט מקומית. עוד נטען כי סמכות מקומית יכולה להיות נתונה למספר בתי משפט במקביל, וכי אין בקיומה של סמכות מקומית לבית משפט אחד כדי לשלול סמכותו של בית משפט אחר. כן נטען כי על-מנת להעביר מקום דיון, יש להוכיח כי יהיה בכך כדי למזער את עלויות המשפט, נטל בו לא עמדו המשיבים בענייננו, וכן כי אין הצדקה להעביר מקום דיון כאשר המרחק בין בתי המשפט קצר מ-60 קילומטרים.

אשר להחלטה השנייה, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי עת לא נתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד המשיב 1, אשר לא ביקש הארכת מועד להגשת כתב הגנתו, ואף לא הצטרף לבקשת המשיבים למחוק את התובענה השנייה על הסף.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים.

אשר להחלטה הראשונה – היקף שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית בהחלטות דיוניות באופיין, ובהן החלטות בדבר סמכותו המקומית של בית המשפט שאליו הוגשה התובענה, הוא רחב, וככלל, ערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות מעין אלה, אלא כאשר נמצא כי הן חורגות ממתחם הסבירות (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 203 (מהדורה שלישית, 2012)). לא מצאתי כי מקרה זה נופל בגדר החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור, ומשכך דין הבקשה להידחות, כאמור, בכל הנוגע להחלטה הראשונה.

6.

למעלה מן הצורך, אציין כי דינה של הבקשה להידחות אף לגופם של דברים. אמנם, ייתכנו מקרים בהם הסמכות המקומית תוקנה במקביל למספר בתי משפט במחוזות שונים בהתאם לחלופות הקבועות בתקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1964 (להלן: התקנות ). ואולם, לא עלה בידי המבקשים לבסס טענתם בדבר הסמכות המקומית של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד לדון בתובענה (בהתאם להוראת תקנה 3(א)(5) לתקנות). אציין כי בכתב התביעה מפרטים המבקשים מעשים ומחדלים רבים שביצעו המשיבים, לגרסתם, אולם, נדמה כי לאמיתו של דבר, עיקרם לא התרחש בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, כנטען על-ידי המבקשים.

לעומת זאת, המשיבים טענו בבית המשפט המחוזי, בתשובתם לתגובת המבקשים מיום 28.10.2018, כי מקום מושבם ועסקיהם הוא בירושלים, טענה שלא נסתרה על-ידי המבקשים ואשר מקנה סמכות שיפוט לבית המשפט המחוזי בירושלים (ראו: תקנה 3(א)(1) לתקנות). לדברים האמורים מצטרפת טענת המבקשים, כאמור, בתובענה הראשונה, כי הסמכות לדון בתובענה נתונה לבית המשפט המחוזי בירושלים.

7.

בשולי הדברים אעיר, כי עיקר טענותיהם של המבקשים ביחס לשיקולים הרלוונטיים להעברת מקום דיון, נוגע להעברת עניין למקום אחר על-פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר אינו רלוונטי לענייננו.

8.

אשר להחלטה השנייה , הרי שזוהי, למעשה, החלטה בעניין שינוי מועד הגשת כתב טענות, ומשכך באה היא בגדר ההחלטות עליהן לא תינתן רשות לערער, כאמור בסעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. די בכך כדי לדחות את הבקשה בעניין זה.

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משזו התוצאה אליה הגעתי, ממילא מתייתר הצורך להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בד בבד עם בקשת רשות הערעור.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.