רע"א 8065/00 אנגל חברה לקבלנות כללית בע"מ נ. ברזל הצפון בע"מ

המבקשת ערבה כלפי המשיבה 1 (להלן: הנושה) לקיום חיובה של המשיבה 2 (להלן: החייבת) - ששימשה כקבלנית-משנה של המבקשת לצורך הקמת מיזם-בנייה באתר שבכפר-יונה (להלן: אתר כפר-יונה) - לשלם תמורת כמויות ברזל שתספק הנושה לאתר כפר-יונה. הנושה העבירה לחייבת 20 משלוחי ברזל, כשמתוכם סיפקה ברזל בעלות כוללת של 247,874 ש"ח לאתר כפר-יונה, וברזל בעלות כוללת של 103,603 ש"ח לאתרי-בנייה אחרים ברחבי הארץ שבהם פעלה החייבת, ואשר לחיוביה כלפי הנושה הנובעים מהם לא הומצאו ערבים.

תמורת הברזל שסופק לה שילמה החייבת לנושה בארבעה תשלומים סך כולל של 247,874 ש"ח - וזאת לאחר שהועברו לכלל אתרי-הבנייה 14 משלוחי ברזל שעלותם היא 246,771 ש"ח וכן שישה משלוחי ברזל שעלותם היא 113,495 ש"ח - אך לא הורתה על חובם של איזה מאתרי-הבנייה שאליהם סופק הברזל יש לזקוף את הסכומים ששילמה, ואף הנושה לא עשתה כן. שיק נוסף על-סך 100,000 ש"ח שמשכה החייבת לפקודת הנושה לא נפרע, ואף נמנע מן הנושה לקבל את תמורתו - כמו גם את יתרת-חובה של החייבת - וזאת לאחר שהחייבת הפכה חדלת-פירעון.

הנושה הגישה לבית-משפט השלום בחיפה תביעה כנגד המבקשת וכנגד החייבת, ובגידרה תבעה לחייבן ביחד ולחוד בתשלום תמורת הברזל שטרם שולמה על-ידי החייבת. טענת הנושה הייתה, כי החייבת שילמה עבור הברזל שסופק לכלל אתרי-הבנייה שבהם פעלה החייבת בהתאם לסדר הכרונולוגי של היווצרות החוב בגין משלוחי הברזל; כי נותר על-כן חוב הנובע מן הברזל שסופק לאתר כפר-יונה; וכי על המבקשת, שערבה לחיובי החייבת כלפי הנושה בגין אספקת הברזל לאתר כפר-יונה, לשלם חוב זה. מנגד טענה המבקשת, כי כל הסכומים שהעבירה החייבת לנושה שולמו אך ורק עבור החוב הנוגע לברזל שסופק לאתר כפר-יונה.

בית-משפט השלום (השופטת ברכה בר-זיו) דחה את תביעתה של הנושה, לאחר שקבע כי על-פי כרטיס המשלוחים לאתר כפר-יונה שנוהל אצל הנושה, כמות הברזל שסופקה לאתר כפר-יונה היא בעלות כוללת של 247,874 ש"ח - וזהו אמנם הסכום המדויק ששילמה החייבת לנושה. בית-משפט השלום קבע איפוא, כי הוכחה גרסת המבקשת, שלפיה החייבת שילמה לנושה אך ורק עבור החוב בגין אתר כפר-יונה.

על פסק-דין זה ערערה הנושה בפני בית-המשפט המחוזי.

בית-המשפט המחוזי (השופטים בלהה גילאור, שמואל ברלינר ויגאל גריל) קבע כי יש לזקוף את התשלומים ששולמו לנושה על-פי אומד-דעתם המשותף של הנושה ושל החייבת. נקבע עוד, כי טענת הנושה, שלפיה החייבת העבירה לה תשלומים על-פי הסדר הכרונולוגי של היווצרות החוב בגין משלוחי הברזל לכלל אתרי-הבנייה, מתיישבת אמנם עם נוהג הסוחרים להסכים על מתן אשראי לזמן קצוב לאחר תום החודש הקלנדרי, וזאת לצורך תשלום תמורתן של כל הסחורות שנמסרו במהלך אותו חודש; עם אופן העברתם בפועל של שני התשלומים הראשונים מן החייבת לנושה; ואף עם ההגיון העסקי.

לפיכך, קבע בית-המשפט המחוזי, יש לחשב את חובה של החייבת כלפי הנושה בגין הברזל שסופק לאתר כפר-יונה, שהוא גם חובה של המבקשת מכוח ערבותה, כך: תמורת 14 המשלוחים הראשונים - מתוך 20 המשלוחים שנשלחו לכלל אתרי-הבנייה - כבר שולמה לנושה במלואה, ואף נותר הפרש לזכות החייבת של 1,103 ש"ח; הפרש זה יש להפחית מן הסכום שיש לשלם עבור ששת המשלוחים הנותרים; וכן יש להפחית את כמות ברזל שסופקה במסגרת ששת המשלוחים לאתרי-בנייה אחרים ולא לאתר כפר-יונה. יתרת-החוב המתקבלת, בסך 94,378 ש"ח, משקפת את כמות הברזל שסופקה לאתר כפר-יונה ושתמורתה טרם שולמה לנושה.

ערעורה של הנושה התקבל איפוא, והמבקשת חויבה לשלם לה סך של 94,378 ש"ח.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגידרה טענה המבקשת, כי ראוי לבטל את פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ולהשיב על-כנו את פסק-דינו של בית-משפט השלום. המבקשת ביססה את טענתה על הזהות המספרית שבין עלות הברזל שסופק לאתר כפר-יונה לבין הסכום הכולל ששילמה החייבת לנושה. עוד נטען, כי בית-המשפט המחוזי התעלם מן הערך הראייתי הנובע מתשובתו של עד מטעם הנושה לשאלון שהופנה אליו, שבגידרה ציין - בתשובה לשאלה "אימתי ובאלו תאריכים שילמה [החייבת] עבור אספקת ברזל ל[אתר כפר-יונה]" - את תאריכי וסכומי כל ארבעת התשלומים שהעבירה החייבת לנושה.

דין הבקשה להידחות.

בית-משפט זה אינו נוהג בהליכי ערעור להתערב בממצאים שבעובדה שנקבעו על-ידי הערכאות הקודמות.

במקרה שבפניי, בית-המשפט המחוזי קבע, כעניין שבעובדה, כי אומד-דעתם המשותף של הנושה ושל החייבת כלל הסכמה בדבר העברת התשלומים לנושה בהתאם לסדר הכרונולוגי שבו סופקו משלוחי הברזל ונוצר החוב בגינם, וכי על-פי הסדר תשלום באשראי זה, נדחתה העברת תמורתו של כל משלוח ברזל למועד קבוע, בלא קשר לזהות אתר-הבנייה שאליו נשלח. על בסיס עובדות אלו יש לקבוע, כי מסקנתו של בית-המשפט המחוזי כי נותרה יתרת-חוב בסך 94,378 ש"ח שעל המבקשת לשלם מכוח ערבותה - בדין יסודה.

אין איפוא הצדקה למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.