רע"א 8067/13 מועצה מקומית בסמ"ה נ. מגידו שירותי שמירה בע"מ

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (תא"ק 4625-11-13, כב' השופט מ' רניאל ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לביטול צו עיקול זמני שניתן על-ידי אותו בית משפט לטובת המשיבה במעמד צד אחד (כב' השופטת י' קראי-גירון ).

2.

הרקע לצו העיקול הוא תביעה כספית לתשלום סך 3,181,044 ש"ח, בתוספת ריביות והצמדה. לפי הנטען, המבקשת חייבת סך זה למשיבה בתמורה לשירותי ניקיון ופינוי אשפה בשלשת יישובי המועצה המקומית בסמ"ה (ברטעה, מועאייה, עין אלסהלה).

בבקשה לביטול הצו, העלתה המבקשת מספר טענות. לדבריה, קיימת מחלוקת עקרונית אודות סכום החוב הקיים, באופן שאין להצדיק מתן צו עיקול זמני. בנוסף, טענה המבקשת שלא הוכח שאי-מתן הצו עשוי לגרום להכבדה ממשית בביצוע פסק-הדין – בהנחה שתזכה המשיבה לפסק-דין לטובתה. כך, לדבריה לא הוצגו כל נתונים אשר יש בהם כדי ללמד על חשש להברחת כספים על-ידה. באשר למאזן הנוחות, טענה המבקשת שישנה נטייה ברורה לטובתה. בהיותה רשות מקומית אשר מצבה הכלכלי בכי-רע, נאמר כי צו העיקול עלול להביא לאי-קיום התחייבויות המבקשת בהתאם לתכנית הבראה שגובשה עבורה. נטען כי אי-עמידה בתשלום שכר עובדים במגוון תחומים, בפירעון החובות לנושים, בתשלום לספקים ובמימון תכניות בתחומי החינוך, הרווחה, ועוד, יכול לגרום לרשות נזק בלתי-הפיך. לגישת המבקשת הטלת עיקול זמני על כספיה לא תסייע למשיבה בגביית חובותיה, וזאת בפרט לאור תיק האיחוד שמתנהל נגד הרשות בפיקוחו של ראש ההוצאה לפועל. היה ותזכה המשיבה בתביעה, יצורף התיק הנדון לאיחוד, והעיקולים יבוטלו או ש"יבלעו" בו, ללא הועיל למשיבה. זכותה של המשיבה איננה עדיפה, לטענת המבקשת, על זכותם של נושים אחרים – ולכן אין לתת לה עדיפות בגביית החוב מחוץ למסגרת תיק האיחוד.

בהחלטה מנומקת דחה בית המשפט המחוזי את כל טענות המבקשת. באשר למחלוקת בעניין גובה החוב, העיר בית המשפט שחלק הארי מתוך הסכום הנטען מוסכם על המבקשת. גם באשר לסכום השנוי במחלוקת (735,921 ש"ח מתוך הסכוך הכולל של 3,181,044 ש"ח), מתח בית המשפט המחוזי ביקורת על התנהלותה של הרשות, שסירבה לקבל ספירה עדכנית שערכה המשיבה, בלי להציע כל נתון אלטרנטיבי מצדה. אשר למבחן ההכבדה, פסק בית המשפט שאכן קיים חשש להכבדה על גביית כספי החוב. זאת במובן שכפי שלא שילמה המבקשת את חובותיה בעבר, כך לא תשלמם בעתיד, ותמשיך להזרים את תקציביה לצרכים אחרים. אמנם מדובר ברשות ציבורית, ויש להיזהר מפגיעה בתפקודה וגרימת נזק לציבור התלוי בשירותיה. אולם, קבע בית המשפט שאין לרשות מקומית זכות לגרום נזק פרטי כבד ומתמשך כדי לממן שירותים ציבוריים – קל וחומר כשמדובר בנזק שנגרם באי-תשלום עבור השירותים הציבוריים עצמם.

בית המשפט התייחס אף לשאלת העדפת המשיבה על-פני נושים אחרים, וקבע בעניין זה ש"נהפוך הוא" – קבלת עמדת המבקשת תפלה את המשיבה לרעה על-פני נושים אחרים.

הסיבה לכך היא שדווקא הנתבעת היא זו שסירבה לצירוף חוב המשיבה לתיק האיחוד, ובכך העדיפה דה-פקטו את הנושים הכלולים בתיק האיחוד, להם היא שילמה ומשלמת, על-פני המשיבה שאינה כלולה בו.

בבקשה המונחת לפני חוזרת המבקשת על עיקר טענותיה.

3.

תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי בית המשפט רשאי ליתן צו עיקול זמני "אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". בענייננו, ניתן ללמוד על קיומו של יסוד ההכבדה מהתנהלות הרשות כלפי המשיבה. לרשות מקומית הוצאות רבות ומגוונות, ובמקרה דנא קיים חשש סביר שהרשות תשתמש בכספים העומדים לרשותה לצורך תשלום הוצאותיה השוטפות, ולא לשם פירעון חובות. מתוך החומר שבפני עולה כי בין השנים 2011 ל-2013 שולם למשיבה רק כמחצית מהסכום המגיע לה לפי החוזה (2,188,386 ש"ח מתוך 4,260,914 ש"ח). סביר להניח – כפי שעשה בית המשפט המחוזי – שהמבקשת לא שילמה את הסכום החסר מתוך קשיים כלכליים. לאמור, הוצאותיה השוטפות של המבקשת מנעו ממנה למלאות אחרי התחייבותה החוזית מול המשיבה.

החשש להכבדה על ביצוע פסק-דין עשוי להתקיים גם כאשר הרשות המקומית תהפוך לבעל חוב מכוח פסק-דין. הניסיון מלמד כי מצבו הכלכלי של הנתבע עשוי לקבוע בכגון דא. אין הרשות המקומית חסינה מפני המנגנון הדיוני, המעוגן בדין, שמטרתו להגביר את סיכויי הגבייה, במסגרת הטלת צו עיקול זמני. ודוק: די בקיום חשש להכבדה; לא נדרש להוכיח חשש להברחת נכסים.

באשר לשאר טענות המבקשת, לא ראיתי טיעון שלא זכה להתייחסות מספקת על-ידי בית המשפט המחוזי.

4.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.