רע"א 8085/06 מוסטפא מחאמיד נ. אדגר מימון

1.הבקשה לרשות ערעור מופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ח' הורוביץ) ליתן צו כינוס על המבקש. דינה של הבקשה להידחות כבר מן הטעם שעל המבקש היה להגיש ערעור, שכן עומדת לו זכות ערעור. זאת, משום שצו כינוס הינו "צו בפשיטת רגל". לפיכך נתונה לנפגע זכות ערעור: סעיף 182 (א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן - הפקודה). אילו חשבתי שיש סיכוי מסוים לטענות לגופן, אפשר שהייתי פועל לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומעביר את ההליך למסלול של ערעור. ברם, אין ממש בטענות.

2.המבקש טוען כי הואיל ופסק בורר שניתן נגדו לא אושר מעולם בבית המשפט, הרי שהבקשה לצו כינוס והכרזת פשיטת רגל אינה נסמכת על פסק דין חלוט. המבקש מתעלם מכך שקיימים מעשי פשיטת רגל שאינם חייבים להתבסס על פסק דין חלוט. די לעיין לעניין זה בסעיפים 5-3 לפקודה. הבקשה שהגיש המשיב לבית המשפט המחוזי למתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל ציינה שני מעשי פשיטת רגל שנעשו בתקופה של שלושה חודשים שקדמה להגשת הבקשה: האחד, נכס של המבקש עוקל ונמכר בהליכי הוצאה לפועל; השני, המבקש נתן נכס מקרקעין כמתנת מרמה לבניו. המבקש לא הגיש לבית משפט קמא התנגדות לבקשת המשיב, אלא העלה טענה משפטית, לפיה אין בקשת המשיב מבוססת על פסק דין חלוט. כאמור, בטענה זו אין ממש. משנופלת הטענה, ברור, כי אין כל יסוד להליך דנא.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא, בלא שנדרשת תשובה. ממילא זה גורלה של הבקשה לעיכוב ביצוע.