רע"א 8088/02 דירות צבר תיווך בע"מ נ. גפן אלגד חב' לבניין בע"מ

המבקשת, חברה המנהלת משרד לתיווך במקרקעין, הגישה בבית-משפט השלום בכפר-סבא תביעת פיצויים כנגד המשיבה, חברה בניה, בגידרה טענה, כי ביום 1.7.1996 הציגה המבקשת למשיבה עסקת מקרקעין פוטנציאלית ומסרה לה את פרטי העסקה, אך לאחר שהצדדים ערכו חישובים באשר לכדאיות העסקה, הודיעה המשיבה שהעסקה איננה רלוונטית. והנה, כעבור מספר חודשים נודע למבקשת שהמשיבה היתה בעיצומה של משא-ומתן מתקדם עם בעל הקרקע לרכישת המגרש באמצעות מתווך אחר. מכאן טענה המבקשת בתביעתה, כי המשיבה הפרה את חובת תום-הלב ואת הסכם התיווך ביניהם, שלא נערך בכתב – כפי שההסכמים הקודמים בין הצדדים לא נערכו בכתב - ובכך מנעה מהמבקשת ללוות את תהליך רכישת הקרקע ולהיות "הגורם היעיל" לעסקה, דבר שהיה מזכה אותה במלוא דמי התיווך בגין העסקה.

ממכלול הראיות שהוצגו, ולנוכח הסתירות וחוסר המהימנות של עדי המשיבה, הגיע בית-משפט השלום למסקנה, לפיה בשני המקרים, בין אם ידע נציג המשיבה על קיום ההזדמנות העסקית מפי מתווך אחר ולא גילה זאת למבקשת, ובין אם לא היה לו ידע קודם באשר להזדמנות העסקית אך - לאחר שהדבר נודע לו - בחר הוא להתקשר עם מתווכים אחרים שהביאו את העסקה לכדי גמר, היה בהתנהגות נציג המשיבה משום הפרת חובת תום-הלב בניהול משא-ומתן ובשל כך המשיבה חויבה בתשלום פיצויים בסך של 30,000 ש"ח. יחד עם זאת, נקבע כי אין המבקשת זכאית לדמי תיווך בשל הנסיבות הבאות: ראשית , נציג המבקשת לא יידע את מוכר המקרקעין בקיום המשיבה כקונה פוטנציאלית. שנית , המבקשת לא לקחה חלק בתהליך המשא-ומתן, שארך זמן רב והיה כרוך במספר רב של פגישות. שלישית , הקשר האמיתי בין המשיבה למוכר המקרקעין נוצר לאחר שמתווך נוסף הצטרף לתהליך המשא-ומתן, ובכך הגיעה העסקה לכדי גמר.

המבקשת הגישה ערעור על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בגידרו טענה, כי הערכאה הדיונית שגתה בכך, שלמרות הקביעה בדבר חוסר מהימנות עדי המשיבה, פסקה ששני המתווכים האחרים היו הגורם היעיל לביצוע העסקה. עוד נטען, כי בית-משפט השלום שגה בכך שלא ראה במסירת הפרטים על המקרקעין, מפי נציג המבקשת, נסיבה התומכת במסקנה לפיה המבקשת היתה גורם יעיל לביצוע העסקה. כמו-כן משקבע שהמשיבה, בחוסר תום-לב, מנעה מהמבקשת מלהשלים את פעולת התיווך, היה מקום לפסוק פיצויים בגובה דמי התיווך. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו שיש בטענות המבקשת משום הרחבת-חזית אסורה וכן כי אין להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה שבה המבקשת ותוקפת את הקביעות העובדתיות והמסקנות המשפטיות שאליהן הגיע בית-משפט השלום.

יש לדחות את טענות המבקשת. הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" שכן, היא אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינה הספציפי של המבקשת ואף לא עלה בידי המבקשת להצביע על עיוות דין שנגרם לה.

מעבר לדרוש אוסיף, כי אף לגוף העניין, מסקנות בית-משפט השלום מבוססת על קביעות עובדתיות ומסקנות אלה אושרו על-ידי בית-המשפט המחוזי. אין בטענות המבקשת כדי להצדיק סטייה מן הכלל, שלפיו אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, וממילא אין עילה להתערבות בית-משפט זה.

אשר על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.