רע"א 8093/10 חלמי אבו זאמל נ. בית חולים צרפתי נצרת

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא י' כהן והשופטים נ' מוניץ

ו ש' אטרש ) במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופט ע' טאהא ).

המבקש נולד בבית החולים הצרפתי בנצרת (להלן: המשיב ) בשנת 1978. בתביעה שהגיש בשנת 2003 טען המבקש לנזקים שנגרמו לו במקלעת העצבים בבית השחי הימני, כתוצאה מרשלנות המשיב במהלך לידתו.

2.

בית משפט השלום דחה את תביעת המבקש. בפסק דינו קבע בית המשפט כי

המשיב אמנם התרשל במספר פעולות לפני הלידה ובמהלכה, וכי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין רשלנות המשיב, לבין שיתוק שהתגלה בידו השמאלית של המבקש. ואולם, כך נקבע בהסתמך על חוות דעת המומחה האורתופדי שמונה מטעם בית המשפט , במשך השנים חל שיפור במצבו של המבקש, עד שבסופו של דבר התרפאו השרירים והעצבים באופן מלא, ולמבקש לא נותרה נכות צמיתה עקב הפגיעה בגפה העליונה השמאלית. בית המשפט הוסיף וקבע, באשר למגבלות מהן סובל המבקש בגפה הימנית העליונה, כי אלה אינם קשורים לתהליך הלידה, אלא לתאונת דרכים בה היה מעורב בשנת 1988 (להלן: תאונת הדרכים ). בית המשפט דחה את גרסתם של המבקש ושל אמו באשר לפגיעה בגפה זו במהלך הלידה, ומצא כי המבקש ואמו לא היו עדים מהימנים, וכי בגרסאותיהם התגלו סתירות, שכרסמו וערערו באופן חמור את אמינות גרסתם. בית המשפט שוכנע כי גרסתם של המבקש ושל אמו נולדה לצרכי התביעה ואינה משקפת את אשר ארע בפועל. לאור האמור נדחתה תביעת המבקש.

3.

המבקש לא השלים עם פסק הדין וערער עליו לבית המשפט המחוזי. ערעורו נדחה. בית המשפט ציין בהכרעתו כי טענותיו של המבקש מופנות רובן ככולן נגד קביעות עובדתיות וכנגד ממצאי מהימנות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, וכי בנסיבות המקרה דנן לא נמצא כל פגם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בקביעה בדבר העדר קשר סיבתי בין פגיעתו של המערער בגפה הימנית העליונה לבין התרשלותו של המשיב במהלך הלידה. הודגש כי פסק דינו של בית משפט השלום נסמך על רישומים רפואיים, על חוות דעת המומחים הרפואיים ועל הקביעה הנחרצת לפיה גרסת המבקש ואמו היתה גרסת כזב.

4.

בבקשת רשות הערעור שלפנינו יוצא המבקש כנגד פסקי הדין האמורים, וסבור כי יש מקום לקיים דיון שלישי בעניינו. המבקש סבור כי מקום בו נקבעה כעובדה "רשלנות חמורה במידה גבוהה של וודאות" – קיימת בהכרח זיקה של קשר סיבתי לנזק גופני מוכח. עוד טוען המבקש כי מדובר בעניין משפטי שחשיבותו חורגת מעניינם של הצדדים, וכי התערבותנו הכרחית משיקולי הגינות, לשם תיקונה של טעות מהותית. לטענתו, "במסמכים הרפואיים נשוא תאונת הדרכים הנ"ל משנת 1988, אין זכר או ממצא כלשהו המצביע על פגיעה בגפה ימנית או יד ימין או בחזה". לתמיכה בבקשתו מצרף המבקש "את המסמכים הרפואיים של תאונת הדרכים מיום 22.11.1988 לעיון בית המשפט".

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. בחינת פסקי הדין של הערכאות הקודמות מעלה כי עניינו של המבקש נבחן באופן יסודי וממצה, תוך התייחסות למלוא החומר הראייתי הרלבנטי. כך פירט בית משפט השלום בפסק דינו כי כתוצאה מרשלנות המשיב, נולד המבקש עם שיתוק על שם ERB מצד שמאל ; כי המבקש החלים לחלוטין מפגיעה זו ולא נותרה לו נכות בגפה העליונה השמאלית; וכי הממצאים והתלונות בנוגע לגפה הימנית אינם קשורים לשיתוק על שם ERB שנצפה בגפה השמאלית, ואינם רלבנטיים לתהליך הלידה. בית משפט השלום ציין כי המומחה האורטופדי שמונה מטעמו התייחס לקיומו של "תיעוד על פגיעה בתאונת דרכים שעבר התובע בשנת 1988 ושבמהלכה הוא נפגעה בבית החזה בצד ימין" ואף הוסיף ופירט, בסעיף 24 לפסק דינו, שורה של מסמכים רפואיים מהם עולה כי המבקש נפגע בתאונת הדרכים הנדונה בידו וסובל מאז "מאסימטריה של בית החזה. צד ימין של בית החזה עליון". מסמכים אלה לא צורפו לבקשה שלפנינו. עוד צוין כי גם המומחה הרפואי מטעם המבקש חזר בו, בחקירתו הנגדית, מחוות דעתו והעיד שאין קשר בין תהליך הלידה ובין הנכות שנקבע על ידו למבקש בכתף ימין, ולדבריו: "לאחר שעיינתי בעיון בתיק טיפת חלב אני מאשר שלא מוזכרת ולו ברמז פגיעה בצד ימין ולכן מסקנתי שהיא לא היתה קיימת אז והיא לא כתוצאה מהלידה". מסקנתו של בית משפט שלום היתה, אפוא, כי המסמכים הרפואיים ותשובות שני המומחים – מטעם בית המשפט ומטעם המבקש – בחקירתם הנגדית "אינם משאירים ספק באשר להעדר קשר סיבתי רפואי-עובדתי בין התלונות והממצאים בגפה ימנית עליונה לבין תהליך הלידה. מדובר בממצאים שהופיעו כעשר שנים לאחר הלידה, ודווחו על ידי התובע [המבקש] ואמו כממצאים שהופיעו והתגלו בעקבות [תאונת הדרכים]...". ערכאת הערעור לא מצאה לנכון להתערב בממצאים אלה, ואף אנו לא שוכנעו כלל כי יש מקום להתערבותנו. אכן, הקביעה לפיה אין קשר סיבתי עובדתי בין רשלנות המשיב בלידת המבקש לבין הנזקים להם טוען המבקש היום, מבוססת כדבעי בתיעוד רפואי, בחוות דעת המומחים ובממצאי המהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.