רע"א 8096/98 עביר מוסא דאהר נ. י.פאר,פרופ'

המבקשת למדה רפואה בבית-הספר לרפואה הדסה עין כרם. ועדת הקידום של בית-הספר (להלן: הוועדה) החליטה - מכוח סמכותה על-פי תקנון בית-הספר - להפסיק את לימודי המבקשת בשל הישגיה האקדמיים הנמוכים. בעקבות זאת פנתה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בירושלים בבקשה כי זה יצהיר על בטלות החלטת הוועדה. לתובענה העיקרית של המבקשת צורפה גם בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבים לבצע את החלטתם עד למתן החלטה בתובענה העיקרית.

בתובענתה לא תקפה המבקשת את שיקול-הדעת האקדמי של הוועדה, אלא התמקדה בפגמים המינהליים שנפלו, לטענתה, בהחלטתה. טענתה העיקרית בהקשר זה הייתה כי לא ניתנה לה הזכות לטעון כיאות בפני הוועדה, שכן הוועדה שמעה את עמדתה ביחס להפסקת לימודיה רק לאחר שמסרה לה את ההחלטה להפסיק את לימודיה.

בית-המשפט המחוזי (השופט דוד חשין) דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני בהחלטה ארוכה ומנומקת היטב, שניתנה לאחר שהמצהירים מטעם שני הצדדים נחקרו על תצהיריהם בפניו ולאחר שהוגשו לו סיכומים בכתב. נפסק, כי אף אם נפל פגם באופן שבו שמעה הוועדה את עמדת המבקשת, הרי שפגם זה לא גרם כל עוול למבקשת. שכן, המבקשת הופיעה בפני הוועדה מספר פעמים בעבר, והחלטת הוועדה ניתנה מתוך היכרות מעמיקה עם המבקשת ועם עברה האקדמי, ולא לפני שנעשו נסיונות כנים לאפשר לה לשפר את הישגיה. בית-המשפט סבר איפוא כי סיכויי ההצלחה של המבקשת בתובענה העיקרית הינם כה קלושים, עד כי אין מקום להוציא צו מניעה זמני, וזאת אף אם מאזן הנוחות נוטה לטובתה. כמו-כן ציין בית-המשפט המחוזי כי המבקשת לא נהגה בנקיון כפיים בבקשה שהגישה, בכך שהעלימה מספר פרטים חשובים מעיני בית-המשפט, וכי טעם זה מחזק את ההחלטה לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני.

מכאן הבקשה לרשות ערעור, שבה חזרה המבקשת על עיקר הטענות שנטענו בפני בית-המשפט המחוזי.

עיינתי היטב בטענות המבקשת ובהחלטת בית-המשפט המחוזי ונחה דעתי כי בית-המשפט המחוזי צדק בדרך ניתוח העובדות ובמסקנות שאליהן הגיע בעקבות זאת. אכן, מאזן הנוחות נוטה לכאורה לטובת המבקשת, אלא שטענותיה ביחס לביטול החלטת הוועדה אינן משכנעות, ונראה כי סיכויי ההצלחה של התובענה העיקרית שהגישה הינם נמוכים במידה שאינה מצדיקה הוצאת צו מניעה זמני. אשר-על-כן לא ראיתי כל מקום לתת רשות ערעור במקרה זה.

הבקשה נדחית.