רע"א 8097/05רשות העתיקות נ. בולוס גד בע"מ

בבית המשפט העליון

רע"א 8097/05

רע"א 9386/05

כבוד השופט א' ריבלין

בפני:

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופטת ע' ארבל

המבקשת ברע"א 8097/05

וברע"א 9386/05:

רשות העתיקות

נ

ג

ד

המשיבים ברע"א 8097/05:

1.בולוס גד בע"מ

2.המכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן

אוניברסיטת חיפה

המשיבה ברע"א 9386/05:

מרדכי בנימין ובניו בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.6.05 בע"א 2844/04 שניתן על ידי כבוד השופטים י' גריל, ר' חפרי-וינוגרדוב וע' גרשון

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 30.8.05 בע"א 3023/03 שניתן על ידי כבוד הנשיא מ' בן דוד, סגן הנשיא נ' ממן והשופט א' אברהם

בשם המבקשת ברע"א 8097/05

וברע"א 9386/05: עו"ד י' ברסלע ועו"ד ר' בדחי

בשם המשיב 1 ברע"א 8097/05: עו"ד א' דכואר

בשם המשיבה 2 ברע"א 8097/05: עו"ד א' פרימן

בשם המשיבה ברע"א 9386/05: עו"ד ח' גורן, עו"ד נ' מנחם

פסק דין

1.בפנינו שתי בקשות למתן רשות לערער שעניינן חד הוא - האם לפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 4146/95 עיזבון המנוחה לילי דנקנר ז"ל נ' מנהל רשות העתיקות , פ"ד נב(4) 774 (להלן: פרשת עזבון המנוחה דנקנר ), לפיו הפרקטיקה שהייתה נהוגה על ידי המבקשת להטיל את עלויות ביצוען של חפירות הצלה על היזם כתנאי למתן אישור לביצוע עבודות במקרקעין הינה בלתי חוקית, יש תחולה רטרואקטיבית. לשם פרישת התמונה במלואה, נידרש ראשית לסקירת כל אחת מן הבקשות.

רע"א 8097/05

2.בקשה זו מופנית נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' גריל, ר' חפרי וינוגרדוב, ע' גרשון) שדחה את ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ר' סוקול), לפיו חויבה המבקשת בתשלום סך של 42,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.5.98 ועד לתשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בכך קיבל בית משפט השלום את תביעתה של המשיבה לשפותה בגין הוצאות שהוציאה לצורך ביצוע חפירות הצלה במקרקעין שבבעלותה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגישה המבקשת בקבלו את הממצאים העובדתיים והמסקנות שנקבעו על ידי בית משפט השלום, ובהתאם לכך אישר את פסק דינו של בית משפט השלום, לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

רע"א 9386/05

3.בקשה זו מופנית נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הנשיא מ' בן-דוד, סגן הנשיא נ' ממן והשופט א' אברהם) שדחה את ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ג' בסול), לפיו חויבה המבקשת לשלם למשיבה סך של 527,019 ₪ בתוספת הפרשה הצמדה וריבית מיום 9.2.2000 ועד לתשלום המלא בפועל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בכך קיבל בית משפט השלום את תביעתה של המשיבה להשיב לידיה כספים שנגבו ממנה על ידי המבקשת לצורך ביצוע חפירות הצלה שהיוו תנאי לכך שהמשיבה תוכל לבצע עבודות חפירה במקרקעין המצויים בתוך אתר עתיקות מוכרז. ערעורה של המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה, בקבעו כי פסק הדין בפרשת עיזבון המנוחה דנקנר הינו מעשה של פרשנות שיפוטית, אותה יש לראות כנכונה גם רטרואקטיבית. כן נדחו טיעוני המשיבה מדוע יש לפטרה מחובת ההשבה.

2.מכאן הבקשות שבפנינו, שבשתיהן טוענת המבקשת, בתמצית, כי השלכות פסקי הדין עליהם מתבקשת עתה רשות לערער הינן מרחיקות לכת מבחינת המבקשת, שכן הם מטילים עליה חובת השבה של סכומי כסף נכבדים שיביאו דה-פקטו לשיתוק פעולתה. המבקשת מדגישה, כי פסק הדין בעניין עזבון המנוחה דנקנר לא קבע חובת השבה רטרואקטיבית של כספים ששולמו על ידי יזמים למבקשת או לצד ג' בתקופה שקדמה למתן פסק הדין, וכן היא מדגישה כי הקביעות לעניין זה בפסק הדין נאמרו אגב אורחא, מבלי שניתנה לצדדים האפשרות לטעון בסוגיית מימון החפירות הארכיאולוגיות. עוד מציינת המבקשת כי להכרעת בית המשפט העליון בע"א 1761/02 רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות , שהיה ערעור תלוי ועומד בעת הגשת הבקשות ושבמוקדו אותה סוגיה, השלכה על בקשות רשות הערעור שלפנינו וכי מדובר בסוגיה משפטית עקרונית.

3.התבקשו תשובות המשיבות וכן עוכב ביצוע פסקי הדין בשתי הבקשות.

המשיבה 1 ברע"א 8097/05 טוענת, כי אין ליתן רשות לערער היות שאין הבקשה עומדת באמות המידה שהותוו לעניין זה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור

(הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: הלכת חניון חיפה ). לדבריה, מרבית השגותיה של המבקשת נוגעות לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא ואין להן כל חשיבות החורגת מעניינם של הצדדים דכאן.

המשיב 2, אליו שלחה המבקשת הודעת צד ג' - הודעה שנדחתה – הגיב אף הוא. בתגובתו הוא טוען כי יש לדחות הבקשה, בציינו כי הבקשה אינה מעלה כל טענה כלפיו, כפי שנקבע גם על ידי הערכאות הקודמות, וכי אין למבקשת, או למשיבה 1 כל עילה להשבה כלפיו.

המשיבה ברע"א 9386/05 סבורה אף היא כי הבקשה אינה עומדת בהלכת חניון חיפה . עוד טוענת היא כי אין יסוד לטענת המבקשת בדבר הנזק הכבד שייגרם לפעילותה בגין חיובה בהשבה, שכן מדובר לדבריה בשלושה תיקים בלבד, שסכום החיוב הכולל בהם אינו עולה על 3,000,000 ₪, מה גם שמאחר והמבקשת מתוקצבת מאוצר המדינה אין היא יכולה לטעון לאי-עמידה בנטל הכספי שהוטל עליה. המשיבה מוסיפה עוד כי תביעות דומות לא תוגשנה בעתיד, בשל התיישנות העילות ובשל כך שהנושא הוסדר כבר בחקיקה. המשיבה מוסיפה וטוענת אף לגוף העניין, אך איני רואה צורך לפרט הטענות.

4.לאחר שעיינו בבקשות ובתשובות להן, החלטנו ליתן רשות לערער ולדון בערעורים על פי הרשות שניתנה.

כפי שציינו הצדדים, שאלת חיובה של המבקשת בהשבת כספים ששולמו לה מבעלי מקרקעין שהוכרזו "אתר עתיקות" לצורך מימונן של "חפירות בדיקה" ו"חפירות הצלה", עמדה במוקדו של ע"א 1761/02, אליו צורף גם היועץ המשפטי לממשלה ואשר נידון בבית משפט זה בפני הרכב מורחב. ביום 20.2.06 ניתן פסק הדין בערעור. ערעורה של המבקשת התקבל, תוך שנקבע:

"על דרך העיקרון, חייבת רשות העתיקות להשיב למשיבה כל אותם כספים שנאלצה המשיבה להוציא עבור חפירות ההצלה, בניכוי סכומים מסויימים, הכל כהכרעתו של בית-משפט קמא. בה-בעת זכאית היא הרשות להעלות טענות הגנה כהוראת סעיף 2 לחוק עשיית עושר, ולעניין זה נפנה (בין השאר) אל פיסקאות 69 עד 72 לעיל. אנו מחליטים אפוא לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לבית-משפט קמא לבירורן של טענות הגנה העומדות לרשות העתיקות בהליכים כסדר. נוסיף כי בעלי-הדין יהיו רשאים להביא ראיות לתמיכה בטענות ההגנה או להפרכתן".

ברי, כי פסק הדין מכריע בשאלה העקרונית שביקשה המבקשת שתידון בשתי הבקשות שבפנינו, באופן המוביל לדחיית הבקשות שבפנינו, ככל שהן נוגעות לקיומה של שאלה עקרונית המתעוררת בהן.

יחד עם זאת, לאחר שעיינו בבקשות ובתגובות להן, החלטנו לעשות כפי שנעשה בע"א 1761/02 הנ"ל

ולהחזיר הדיון לבתי משפט השלום, בכל אחת מהבקשות, על מנת שתתבררנה טענות הגנה אפשריות העומדות לרשות העתיקות. כפי שצוין גם בע"א 1761/02 הנ"ל, בעלי הדין יהיו רשאים להביא ראיות לתמיכה בטענות ההגנה או להפרכתן.

אנו פוסקים שכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪, בכל אחד מן ההליכים, לפי התוצאות.