רע"א 8099/02 וואקו מוצרי אופנה נ. י.גואל סחר (1998) בע"מ

בתאריך 14.6.01 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק-דין שניתן כנגדם בהיעדר הגנה, ואשר בו חויבו לשלם למשיבה סך של כ-500,000 ש"ח. רשמת בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, ששוכנעה כי המבקשים ידעו על מתן פסק-הדין עוד בתאריך 8.5.01, לאור אישורי מסירת אזהרה של לשכת ההוצאה-לפועל מתאריך זה, דחתה את הבקשה לביטול פסק-הדין, מבלי לדון בה לגופה, בשל האיחור בהגשתה.

המבקשים הגישו ערעור לבית-משפט השלום, בגידרו הציגו אישור ממשרד הפנים לפיו שהה המבקש 2 (להלן: המבקש) מחוץ-לארץ בתאריך 8.5.01, דבר המעלה, לטענתם, ספק באמיתות אישור המסירה. בית-משפט השלום דחה את ערעורם, בשל השיהוי הרב בהגשת הבקשה לביטול פסק-הדין, ולאור חתימת המבקש על תצהיר שנכתב בכתב-ידו, ואשר אינו מתיישב עם אישור משטרת הגבולות באשר לשהותו של המבקש בחוץ-לארץ באותה העת. בקשתם של המבקשים לעיכוב ביצוע פסק-הדין שניתן בהיעדר הגנה – נדחתה.

על ההחלטה לדחות את ערעורם הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי. כן הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד למתן הכרעה בבקשת רשות הערעור שהגישו.

בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, בנמקו כי המדובר בחיוב כספי גרידא שאינו מצדיק מתן עיכוב ביצוע, כי לא שוכנע שעלול להיווצר מצב בלתי-הפיך, באם לא יינתן עיכוב ביצוע והמבקשים יזכו בבקשת רשות הערעור שהגישו, ובאשר לסיכויי הערעור ציין, כי זו כבר הערכאה השלישית שתדון בעניינם של המבקשים, וכי יש בכך כדי לחזק את התנגדות המשיבה לבקשה.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה טענו המבקשים, כי סיכויי ערעורם גבוהים; כי אם לא יעוכב ביצוע פסק-הדין, ייאלץ המבקש למכור את נכסיו הפרטיים לרבות דירת מגוריו על תכולתה; וכי סיכויי המבקשים להיפרע מן המשיבה, במידה ויבצעו את פסק-הדין ואחר-כך יזכו בערעורם, נמוכים הם, שכן למשיבה שישה עיקולים רשומים לנושים שונים וכל רכושה משועבד.

מנגד, טענה המשיבה כי זוהי כבר הערכאה השלישית שדנה בבקשה לעיכוב ביצוע, לאחר שבית-משפט השלום ובית-המשפט המחוזי דחו את הבקשה; כי סיכויי ערעורם של המבקשים לבית-משפט המחוזי קלושים; כי אם יזכו המבקשים בבית-המשפט המחוזי, יוכלו להיפרע מן המשיבה, שהינה חברה מסחרית ותיקה בעלת מסגרת אשראי מכובדת בבנק; כי לא רשום כל עיקול על זכויותיה; כי המדובר בשעבודים שונים הרשומים כדבר שבשגרה בכל חברה פעילה לצורך מהלך עסקיה הרגיל; וכי המשיבה מתחייבת מפורשות שלא לנקוט בהליכי מימוש דירת המבקש עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את הבקשה. בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע נדונה בפני שתי ערכאות ובדין נדחתה על-ידיהן. הכלל הוא, כי משניתן פסק-דין יש לקיימו, ואין בהגשת ערעור, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו, קל וחומר כאשר המדובר בפסק-דין הקובע חיוב כספי בלבד. המבקשים אף לא הניחו תשתית עובדתית ראויה להוכחת טענתם לפיה במידה ויזכו בבקשת רשות הערעור שהגישו לבית-המשפט המחוזי, לא יוכלו להיפרע מן המשיבה. נוכח התחייבות המשיבה שלא לפעול לנקוט בהליכי מימוש דירת המבקש, נשמט גם הבסיס לטיעונו של המבקש כי יאלץ למכור את דירתו, באם לא יינתן עיכוב ביצוע.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, בכפיפות להתחייבות המשיבה, כאמור.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.