ב בית המשפט העליון
רע"א 8101/98
בפני: כבוד השופט י' טירקל
המ בקש : 1. פלוני
נגד
המשיבים : 1. פלוני
2.
היועץ המשפטי לממשלה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בנצרת מיום 9.12.98 בבש"א 1913/98 (ת.א. 740/97) שניתנה על ידי כבוד השופט י' כהן.
בשם המבקש: עו"ד יצחק שרף
בשם המשיב 1: עו"ד זכי כמאל
בשם המשיב 2: עו"ד משה גולן
פסק דין
1.בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את המשיב מס' 1 (להלן - "המשיב") במעשי עבירה שעשה במבקש (ת"פ 61/94). המבקש הגיש בבית המשפט המחוזי "תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים" נגד המשיב שבה תבע לחייבו לשלם לו פיצויים בסכום כולל של 2,499,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' כהן), בפסק דינו מיום 18.10.98, שתוקן בהחלטה מיום 3.11.98, חייב את המשיב לשלם למבקש סכום של 400,177 ש"ח בצירוף שכר טירחת עורך דין (ת.א. 740/97). הואיל והסכום שנפסק היה נמוך מ- 60% מתחום סמכות בית משפט השלום ביום הגשת התביעה דרשה מזכירות בית המשפט המחוזי מהמבקש לשלם סכום של 24,693.89 ש"ח כדי להשלים את האגרה ששילם עם הגשת התביעה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' כהן), בהחלטתו מיום 9.12.98, דחה את בקשתו של המבקש לבטל את הדרישה ולחילופין לפטור אותו מאגרה.
המבקש ביקש להרשות לו לערער על ההחלטה שלפיה נדחתה בקשתו. המשיב השיב על הבקשה וכן השיב עליה המשיב מס' 2, שצורף כמשיב לפי החלטתי. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. אקדים ואומר כי דינו של הערעור להתקבל.
2.המבקש הגיש את תביעתו בבית המשפט המחוזי לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984(להלן - "הסעיף"), שענינו "סמכות אזרחית נגררת לפלילית" ובו נאמר:
"77. (א) הורשע אדם בבית משפט שלום או בבית משפט מחוזי והוגשה נגדו - ונגדו בלבד - תביעה אזרחית בשל העובדות המהוות את העבירה שבה הורשע, מוסמך השופט או המותב שהרשיעו, לאחר שפסק הדין בפלילים הפך לחלוט, לדון בתביעה האזרחית, אם ביקש זאת מגיש התביעה; לענין זה מוסמך בית משפט מחוזי לדון גם אם התביעה לפי שוויה היא בתחום סמכותו של בית משפט שלום .
(ב) שר המשפטים יקבע בתקנות את סדרי הדין בתביעה האזרחית, לרבות הוראות בדבר המועד והדרך להגשת התביעה וההליכים בערעור". [ההדגשות שלי - י' ט']
בהתאם לכך נקבע בתקנה 17 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984(להלן- "התקנה"):
"17. (א) תביעה אזרחית כאמור בסעיף 77 לחוק בתי המשפט, תוגש לבית המשפט כאמור באותו סעיף, תוכתר במילים "תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים", ובנוסף לאמור בתקנה 9 יפרט כתב התביעה את מספר תיק בית המשפט שבו הורשע הנתבע; התובע יצרף לכתב התביעה העתק מפסק הדין שלפיו הורשע הנתבע והעתק מכתב האישום.
(ב) כתב התביעה יוגש לבית המשפט תוך שלושים ימים לאחר שפסק הדין בפלילים הפך לחלוט.
(ג) תביעה אזרחית שהוגשה כאמור תידון כאילו היתה תובענה".
בפיסקה (ג) לתקנה 6 לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח - 1987 (להלן- "תקנת האגרות"), שענינה "אגרה בתביעה לפיצויים בשל נזקי גוף", נאמר:
"6. (ג) על אף האמור בתקנת משנה (ב) (3) או (4), התנהל ההליך בבית משפט מחוזי, וסכום הפיצוי שנפסק או שבעלי הדין התפשרו עליו נמוך משישים אחוזים מתחום סמכות בית משפט השלום ביום הבאת ההליך, ישלם הנתבע את האגרה כשיעורה בבית משפט שלום, והתובע ישלים את האגרה החלה בבית המשפט המחוזי".
המבקש הגיש את תביעתו לפי הוראות הסעיף והתקנה ובגדר הליך זה נפסק לו סכום הפיצויים ועל כך אין חולקים. השאלה העומדת, אפוא, להכרעה היא האם חלה על המבקש הוראת תקנת האגרות, אף על פי שהתביעה הוגשה בבית המשפט המחוזי בדרך הדיונית המיוחדת שהתוו לו הסעיף והתקנה, ולא בדרך הדיונית הרגילה של תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף.
3.העיון בתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח - 1987, מלמד כי חובת תשלום האגרה מוטלת, בדרך כלל, על יוזם ההליך, כאשר השיעור הוא קבוע לגבי תביעות לסכום כסף קצוב - 2.5%. תביעות לפיצויים בשל נזקי גוף הוצאו מכלל זה ולגביהן נקב מתקין התקנות בסכומי האגרות שיש לשלם, שאינם תלויים בסכום התביעה : בבית המשפט המחוזי - 31,498 ש"ח; בבית משפט השלום - 5,039 ש"ח (תיקון אחרון לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח - 1987, מיום 29.8.1999). גלוי לעין שבכך התכוון מתקין התקנות לייקר את ההליכים בבית המשפט המחוזי ולעודד הגשת תביעות לפיצויים בשל נזקי גוף בבית משפט השלום דווקא במקום בבית המשפט המחוזי; כפי שניתן לשער, על מנת להקל על העומס אצל האחרון. גם תקנת האגרות כוונה לאותה תוצאה, על ידי "הענשתו" של תובע בדרך של השלמת השיעור הגבוה של האגרה, אם התברר בתום ההליך בבית המשפט המחוזי שראוי היה להגישו בבית משפט השלום.
מטרותיו של הסעיף שונות. לעומת המגמה לעודד הגשת תביעות לפיצויים בשל נזקי גוף לבית משפט השלום, בולטת כאן המגמה להביא להגשת תביעות, במקרים שהוגדרו בסעיף, בבית המשפט שדן בהליך הפלילי, בין אם הוא בית משפט מחוזי ובין אם הוא בית משפט שלום. וכך פורשו המטרות בדברי ההסבר לסעיף 35 א לחוק בתי המשפט, תש"יז - 1957, שהיה נוסחו הקודם של הסעיף:
" בסעיף זה מוצעת דרך נוספת, שיש בה למנוע כפילות הליכים ולחסוך בזמנו של בית המשפט , והיא - לאפשר העברת תביעה אזרחית, שנתגבשה תוך ההליכים במשפט פלילי, לשופט שפסק במשפט הפלילי וקבע את המסקנות שבו. - - -
התובע האזרחי אינו צד להליך הפלילי ואינו רשאי להתערב בו, ואילו הריכוז המבוקש מושג: השופט הבקי בענין, שקבע את העובדות והסיק את המסקנות, הוא שיפסוק גם בשאלת האחריות לנזק, כשהענין כולו טרם נשכח ואינו מצריך בירור חדש.
כדי להשיג את התוצאה המבוקשת יש להתעלם משאלת עצם סמכותה הענינית של הערכאה שדנה בפלילים לדון בתביעה האזרחית, שאם זכות הצירוף תהיה מותנית בסמכות הענינית, ספק אם נמצאנו מועילים. לכן, מוצע שהשופט שגזר את הדין יהיה מוסמך לדון בתביעה האזרחית גם אם אינה בסמכות הערכאה שבה הוא יושב - - -". (הצעות חוק 995, תשל"ב, 15.5.1972. ההדגשות שלי - י' ט').
מכאן, שסעיף זה לא בא לשרת דווקא את ענינו של התובע שנפגע על ידי מעשה העבירה שבגינו הורשע הנתבע, אלא - ואולי, בעיקר - לשרת את ענינו של בית המשפט על ידי מניעת הדּיינויות ועל ידי חיסכון בזמן. לצורך מטרה זאת אף שינה המחוקק מכללי הסמכות הענינית והסמיך בפירוש את בית המשפט המחוזי הדן בתביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים לחרוג מגבולות סמכותו הרגילה.
4.בעיני גוברת מטרתו של הסעיף על מטרתה של תקנת האגרות. גם הכוונה המפורשת שהובעה בסעיף לפיה גוברת הוראת הסעיף על כללי הסמכות הענינית תומכת בגישה כזאת. לפיכך, חובה עלינו לפרש את תקנת האגרות באופן שלא תחול על תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף שהוגשה לפי הסעיף ולפי התקנה. פרשנות המחילה את תקנת האגרות על תובע שבחר בדרך הדיונית שהתווה לו המחוקק - המשרתת, כאמור, גם את בית המשפט - מביאה לתוצאה בלתי הגיונית ובלתי צודקת.
5.בשולי הדברים אעיר כי ראוי לו למתקין התקנות שיסיר את התקלה על ידי תיקון תקנת האגרות באופן שלא תחול על תובע שתבע לפי הסעיף והתקנה.
6.לפיכך, אני מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומורה כי המבקש ישא באגרה כאמור בסעיף 6(ב)(4) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח - 1987 ולא לפי האמור בתקנת האגרות.
ניתן היום, יט' באייר תש"ס (23.05.2000).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98081010.
M05