רע"א 8104/98 ישראל קליאוט נ. אביטל ריינגבירץ

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ה' גרסטל) דחה בקשה לסילוק על הסף של תובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה. על כך בקשת רשות הערעור שבפנינו.

בית המשפט דן בטענות המבקש והתייחס לכל אחת מהן. הוא דחה טענת חוסר תום לב מצד התובעים וכן לא קיבל טענת התיישנות. הוא קבע כי התובענה מתאימה להידון בדרך של המרצת פתיחה וכי הסעדים המבוקשים בה מתאימים לתביעה במסגרת סעיף 235 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג1983-. אשר לתצהיר, ציין בית המשפט כי לא יתן כל משמעות לעובדות שלא תוכחנה מידיעה אישית של המצהיר.

בית המשפט קיבל את טענת המבקש לפיה אינו בעל דין מתאים בכל הנוגע לתקופה שעד פטירת המנוח וכי אין לתת במסגרת התובענה סעד חלופי של מתן רשות להגיש תביעה נגזרת.

נראים לי נימוקיו של בית המשפט ולא מצאתי בהנמקתו הארוכה והסדורה של ב"כ המבקשים כמפורט בבקשה, עילה לתת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

אין טענותיו של המבקש מעמידות עילה שבעטיה נותן בית משפט זה רשות ערעור על החלטת ביניים של בית משפט מחוזי.

כלל ידוע הוא כי משסרב בית המשפט לדחות תביעה על הסף מוטב לו שימנע מלחוות דעתו לגבי השאלות השנויות במחלוקת לגופן וראוי הוא שישאיר את העניין לטענות ולראיות במשפט (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי

(מהדורה שביעית, 1995) סעיף 340, עמ' 421, ה"ש 52). קביעותיו של בית המשפט בהחלטתו שלא לסלק תביעה על הסף, עשויות להשתנות לאור הראיות שתובאנה בפניו במהלך הדיון ובכל מקרה יש למבקש זכות ערעור עליהן בערעור שיגיש - אם יהיה מקום לכך - על פסק-הדין.

בשלב זה אינני מוצאת לתת רשות ערעור על החלטת בית המשפט.

הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.